הקדמה לסיפור שכרגע ללא שם

״איציק, הם פה״ נשמע קול אשר הטריד את מחשבותיו של איציק, הוא הניד בראשו ולחץ על הכפתור הקטן, ״תכניסי אותם״ הוא הרים את אצבעו מן הכפתור, נאנח וסידר את חולצתו. ״הם בדרך אלייך״ קראה בחזרה מזכירתו. לפני שהגיעו הוא שאל את עצמו האם היה נכון להזמין אותם, הרי הוא בקושי יודע את שמם והם גם מבזבזים את זמנו, שבו היה יכול לא לעשות דבר. איציק חזרו הניד בראשו, יש דברים שחשובים יותר מאי עשייה, האמת היא שרוב הדברים חשובים יותר.
דלתו נפתחה.
אחת…שתיים….שלושה….ארבעה נערים נכנסו דרך דלת משרדו הקטנה, הם התיישבו ונתנו לעצם להרגיש בבית, הבחורים התיישבו על שתי הכיסאות האדומים המרופדים של משרדו של איציק והבנות התיישבו עליהם, אחת עשתה זאת בחיוך וברצון ואילו השנייה החמיצה פנים אך חזרה לחייך במהירות.
״אז, שלום. שמי איציק״ החליט איציק להתחיל בשיחה. ״ספרו לי קצת עלייכם״ הורה להם לזרום ולהתחיל לדבר, הבחורה המרוצה (כך החליט איציק לכנותה) ראשונה:
״אני לירי, אני בת שש-עשרה, אני מנגנת על בס ולמרות איך שאני נראת אני סופר מתוקה ורגישה״ איציק העצר בעצמו מלגלג עיינים, הבחורה נראתה גוטית מושלמת. ״אני בלהקה כבר שנתיים אבל מעולם לא למדתי לנגן באמת, למרות שכשהייתי צעירה אח שלי-״ קולה נשבר לשנייה אך היא התאפסה על עצמה ״לימד אותי דבר או שניים.״ היא סיימה בחיוך גדול וספונטני שכנראה הסתיר הרבה כאב.
הבחורה מחמיצת הפנים (איציק הספיק לחלק כבר לכולם שמות) פתחה את פיה לדבר:
״אני לין ואלו ריי״ היא כוונה את ראשה אל הבחור שהיה מתחת ללירי ״וזה-״ היא זזה באי נוחות על הבחור שעליו ישבה ״זה רוני ש-לא- ממשש לי את התחת עכשיו״ היא החמיצה פנים והעיפה את היד של רוני ממנה, בשלב זה קלט שלירי מסרטטת עיגולים על רגלו של ריי ״ושלושתנו בני שבע-עשרה, הדביל הזה״ הצביע על ריי ״מנגן בגיטרה, ודביל 2-״ רוני, כמובן ״מנגן בתופים, ואני שרה.״ היא סיימה את סיפורה המרתק וכאילו ללא מודעות השעינה את ראשה על רוני שנהנה מזה, כנראה, יותר מידי.
״חברה, אני יודע מה אמרתי, אבל אני לא חושב שזה יעבוד״ לירי עצרה את ידה באמצע מעגל ולין קפצה לעמידה ״אבל-״ איציק קטע אותה באמצע ״מצטער, אתם פשוט לא מתאימים לפה…״ לירי הנידה את ראשה בזלזול ולין השלימה את משפטה ״-עוד לא שמעת אותנו….״ איציק הניד בראשו ושלח לעברם מבט מצטער מזויף ״סורי״ החבורה קמה והתחילה לצאת החוצה לבסוף נשארה רק לירי שהעיפה את הכיסא האדום אל קצה המשרד ״לך תזד**ן״ היא יצאה החוצה וטרקה את הדלת בחוזקה, איציק שבו הניד בראשו. ״תעשי טובה, תכיני לי קפה, וגם כדור נגד כאב ראש״ הוא שב ולחץ על הכפתור והעביר את מילותיו על מזכירתו שהמהמה כן כלוש וביצעה במהירות את המשימה.