אבל הוא יותר קטן ממני #1

"זה החומר למבחן ואני מקווה מאוד שאתם תצליחו כי זה מה שייקבע את העתיד שלכם בתיכון!" אמר המורה להיסטוריה. זה היה יום מהחמים בתחילת שנת 2015 , כולם רצו לקנות אצל חיה בקיוסק קרחון להתקרר קצת,ואיך לא? גם אני . "פססס,ניקול בואי בהפסקה הגדולה לקנות ארטיק אני מזיעה כאילו אני אחרי ריצת 2000" אומרת לי שני,החברה הכי טובה שלי."בסדר בסדר,אבל את משלמת הא?" אמרתי לה בצחוק .
הגיע הצלצול ואיתו ההפסקה,זאת הייתה הפסקה של 20 דקות וזאת ההפסקה הכי גדולה שיש לנו בבית ספר.ירדנו במדרגות והלכנו לקיוסק . בדרך אני רואה את הידיד הכי טוב שלי עידו ואומרת לו שלום ומחבקת אותו. " ואווו איזה תור יש פהה , יש מצב את הולכת לקנות לי ולך קרחון ?את יודעת אני לא יכולה להידחף כמוך" אמרה לי שני "בסדר תביאי כבר" אמרתי והלכתי.
"ואוו איזה ילד מושלם" אמרתי לעצמי תוך כדי שאני מסתכלת על ילד משכבה יותר נמוכה ממני,אני בכיתה ט' והוא בכיתה ח' . הוא גבוה עם שיער שחור קצוץ קצת,יש לו גוף מושלם ובנוי לפי מה שראיתי העיניים שלו בצבע חום וזה באמת הדבר שהכי מבאס אצלו. כל השאר מושלם.משהו בו מסקרן אותי… "שני בואי רגע תראי משהו שלא ראית בחייך שהוא כל כך יפה" אמרתי לה בשקט " מה ? איפה ? תראי לי !" צעקה לי, "די שקט את מביכה אותי לידו" אמרתי לך והצבעתי לה עם הראש לראות "כן אני מכירה אותו הוא מהכיתה של בת דודה שלי , הוא עלה מצרפת השנה ממה שאני זוכרת שהיא סיפרה לי" אמרה לי " אני חייבת להכיר אותו הוא נראה כמו בן אדם מושלם!" אמרתי לה והוספתי " אנחנו עוד נהיה ביחד את תראי" .