הצד האחר של הים הכחול
נולדתי בשנה שקוראים לה שנת העוצר. זוהי השנה שבה החלו האנשים להתנהג כבני אדם,ולא כחיות פרא שבה הוצבו כללים ברורים למדי..מה מותר ומה אסור.
שמי הוא גבי…גבריאלה. אני באה ממשפחה עמידה..לא עשירה במיוחד ולא ענייה במיוחד. הוריי התנגדו לשלטון החדש של שנת העוצר. הם אמרו שכל אדם חייב לחיות לפי חוקיו וכלליו שהוא קובע לעצמו. אנחנו גרנו בפנטהאוס המשקיף אל הים הכחול שנראה כפיסת האמת היחידה בכל העולם שלנו המורכב בעיקר מחומות ומגדלי שמירה. אף פעם לא הגעתי אל הים ההוא…אף פעם לא יצאתי מהגדרות. תמיד הקשבתי לכללים…לכל מה שלימדו בבית הספר..ותמיד כשההורים שלי אמרו דבר שהוא בילתי ראוי ישר נחפזתי לתקן אותם שלא יקחו אותם. שלא ירצחו אותם. מכל מה שאני יודעת זה שלפני שנת העוצר היה את שנת ההרג שההורים שלי בקושי שרדו ולפני שנת ההרג היה את העשור המוזהב..שבו האנשים באמת היו מאושרים ולפני כן..היו חיים רגילים…אנשים החליטו מה מותר ומה אסור..איש לא קבע להם חוקים..הוריי נולדו לקראת סוף התקופה ההיא… כשהתחילה שנת העשור המוזהב הם היו בני 15 בלבד.
הוריי זכרו את החיים ההם ורצו שהכל יחזור לקדמותו…שגם אני אזכה לחיים כאלו. שגם אני אחליט את ההחלטות שלי בעצמי.. אבל בבית הספר אומרים לי דברים אחרים לגמרי…בבית הספר אומרים שלפני שנת העוצר ובכלל בזמנים ובתקופות שאנשים עשו ככל העולה על רוחם שרר כאוס מוחלט,העולם נראה שונה לגמרי..לכן התמקד השלטון החדש בסדר ובארגון. הוא בחר אי שהיה די גדול..אי לא מאוכלס והחל לאט לאט לאכלס אותו..כך הגיעו הוריי אל האי. על מנת למנוע מאנשים לברוח או מאנשים שלא מתאימים להכנס הקים השלטון החדש גדרות ומגדלי שמירה. בלילה אחרי שעת הכיבוי אנשים שמסתובבים והיו נתפסים בידי משמר האי וכלביהם היו נעלמים…היו נרצחים לפי השמועות. אני לא רציתי שזה מה שיקרה להורי שהתנגדו לשלטון….הם לא התנגדו ואמרו שלא צריך ארגון וסדר..הם פשוט אמרו שצריך לתת קצת יותר חופש לבן אדם.יום אחד חזר אבי מהעבודה..בערך בשעתיים איחור. "בחיים לא תאמינו מה קרה!" קרא בהתרגשות והעיף את תיק העבודה שלו על השולחן ונופף באיזה דף נייר. מבט של אושר היה על פניו. "מה זה? מה זה? מה זה?" קראתי בהתרגשות זהה בגודלה להתרגשות של אבי. "זה מכתב." "מכתב ממי?" קראה אימי מהמטבח "מליאו" ענה אבי בהתרגשות "מי זה ליאו?" שאלתי את אבא. "ליאו זה אח שלי…הוא לא עלה לאי הוא נשאר בגלות" "בגלות…" זוהי הפעם הראשונה ששמעתי את המילה הזאת. לא הייתי ילדה קטנה הייתי כבר בת 13..הייתי אמורה לדעת מילה כזו "אבא…" התחלתי בקול מבוייש "מה זה גלות?" אבא שלי הסתכל במבט מופתע "מה מלמדים אותכם בבית הספר? הגלות שהו המקום שמחוץ לגדרות ולמגדלי השמירה..זהו המקום שמעבר לים הגדול שרואים מחלונות" "אבל אבא האנשים שמעבר לגדרות לא אמורים להיות אנשים לא מפותחים ולא מתורבתים?" "מי אמר לך דבר כזה?" התפלא אבי..הרגשתי שאני מעליבה את דודי…את אחיו של אבי. "מה הוא כתב?" קטע אמי את השקט הקל שהשתרר. "הוא מוסר שהוא מתגעגע ושהוא רוצה לראות אותנו… הוא גם מוסר ששם הם מקבלים החלטות משלהם ושאף שלטון לא שולט עליהם…" "נשמע כמו חלום..נשמע כמו העבר" קטעה לפתע אמי את אבי ..שמעו בקולה שהיא מתגעגעת לתקופות ההם…לימים הישנים.
"אז בואו….בואו נברח מכאן….בואו נצא מהעולם הזה…אל עבר הצד האחר של הים הכחול." לחש אבי כאילו מישהוא השגיח עלינו.
תגובות (0)