הצד האחר של הים הכחול -פרק 2

"אבא לא!" צעקתי ואבי השתיק אותי. "אבא זה אסור!!" "תשתקי! את לא מבינה שזה הסיכוי שלנו לחיים נורמליים?! לחיים שבהם את תחליטי מה לעשות כל יום…את תחליטי לאן ללכת ולאן לא ללכת…את תחליטי עם מי כן להתיידד ועם מי לא..זה הרי בילתי אפשרי שבנות יהיו חברות אך ורק של בנות ובנים יהיו חברים אך ורק של בנים…זה בילתי אפשרי!" "אבל אבא…" לחשתי.. העיניים שלו הפחידו אותי למוות…היה לו מין מבט משוגע כזה….מבט שראיתי שהיה לאנשים בשנת ההרג. "אבל אבא מה?!" צעק אבי… "לא משנה כבר" לחשתי שוב פעם. "תיראו…אנחנו נצטרך לתכנן את זה במשך זמן מה…לא נוכל לעזוב מיד…אבל אני בטוח שעד סוף השנה נצליח. בינתיים…אף מילה!" אמר והפנה את מבטו אליי… כ"כ השתוקקתי לספר את זה למאיה..החברה הכי טובה שלי..אבל לא יכולתי..פחדתי שאבא יגלה..פחדתי שמאיה תספר למישהו…. עבר חודש ולא שמעתי מההורים שלי על התקדמות בתוכנית. "אבא…מה רע לנו פה? תראה יש לנו כאן פנטהאוס מדהים…יש לנו כסף..יש לנו כל מה שאנחנו צריכים. ומי יודע מה מחכה לנו בצד ההוא. אולי נשאר?" "לא! אז מה שיש לנו כאן הכל…את יודעת כמה דם ירקתי כדי להשיג הכל? וכאן….אין לנו חופש..זה הדבר היחיד שיותר חשוב מכסף!! חופש…וכאן..כאן גובלים אותך בחופש. זה כמו לקחת ציפור ולכלוא אותה בכלוב..זה התאכזרות" התעצבן אבי…..אבל בראשי עברה רק מחשבה אחת..מחשבה שיצאה בקול "ציפור?" "אלוהים ישמור!" קרא אבי "את לא יודעת מה זה?! לאן שלחנו אותה?! לבית ספר או לבית מטומטמים?!" אמר ופנה אל אימי. "מה אתה רוצה? היא בחיים לא ראתה את זה…אף פעם לא שמת לב שאין כאן חתולים או כלבים או חיות כלשהן? כולן מחוץ לגבולות…" "אבא! תסביר לי מה זה חיות ומה זה ציפור!" קטעתי אותם. "לכי תביאי את התמונה שלך ושל לאקי..נספר לה עליה" "לא!! זה סיפור קשה מידי בשבילה!" מחתה אימי אך אבי כבר הקדים אותה ועלה למעלה להביא קופסה ישנה. הוא פתח אותה והראה לי תמונה של ילדה ושל עוד משו' שלא ידעתי מהו היה בדיוק. "אבא מי זאת?" "זאת אמא" "ומה זה?" אמרתי והצבעתי אל עבר היצור. "זאת לאקי….זה כלב" "כלב? מה זה?" "זאת חיה..חיה שגרה מחוץ לגבולות…רק שם תוכלי לראות אותן" "אבל היא כ"כ חמודה..מה קרה לה?" "כשאני ואמא שלך הכרנו..היינו בני 14 בערך והבאתי לה מתנה את לאקי… היא הייתה האסקי סיבירית…זה סוג של כלב…היו כל מיני סוגים. כשהתחיל העשור המוזהב..אני ואמא שלך ברחנו והתחתנו..וכמובן שלקחנו איתנו את לאקי. לאקי הייתה איתנו הרבה זמן..וכשאמא שלך נכנסה להריון אתך…זה היה באמצע שנת ההרג.. התחבאנו ..התחבאנו מתחת לאדמה כי פחדנו שיקרה לנו משהו..בעיקר שיקרה לך משהו ואת לא תיוולדי לנו. עם כלבים היה צריך לצאת 3 פעמים ביום החוצה…כי בחוץ היה השירותים שלהם. יום אחד יצאתי עם לאקי ואמא שלך נשארה למטה כדי לא להפגע…באותה תקופה היה מסוכן לצאת..כל הזמן היו יורים באנשים. באמצע הטיול שלנו היא השתחררה מהרצועה שלה וברחה..רדפתי אחריה אבל הכלבים הם יצורים מהירים לפני שהבנתי מה קרה נורה כדור לעבר הראש שלי ולאקי קפצה וכדור פגע לה ישר בלב…היא בעצם הצילה אותי..אני ברחתי משם וחזרתי אל אמא..סיפרתי לה מה קרה והיא ביקשה ללכת לקבור אותה…הלכתי להביא את הגופה שלה אבל במקום שבו היא נרצחה נותרו רק פחמים ואש… אחרי שבועיים בערך החלה שנת העוצר ואחרי חודש את נולדת…את היית פיסת האור היחידה מאז לאקי…הסיבה שלנו לחיות…את מבינה גבי?" "כן.." אמרתי והסתכלתי אל עבר אימי..שהייתה במטבח ובכתה. "אז למה קראתם לי גבי ולא לאקי?" "חחח.."צחקק אבי "לאקי זה שם של כלב…אני לא יכולתי לקרוא לבת שלי בשם של כלבה…וגם יש אמונה כזו שאם קוראים למישו' בשם של בן אדם שנפטר או נהרג אז יהיה לו אותה גורל…את לא היית רוצה לחיות כמוהה…לחיות מתחת לאדמה ולצאת לטייל 3 פעמים ביום ואז למות כשניסית להציל את אבא שלך…נכון?" "אבא בשבילך הייתי עושה הכל..אז לא ממש אכפת לי למות בשבילך ואני חושבת שלאקי זה שם יפה…יפה מאוד!" אמרתי..והסתכלתי אל עבר הים..ענן שחור וגדול התקרב אלינו. ,"אם את מוכנה לעשות הכל בשבילי אז לא אמורה להיות לך בעיה לברוח..לצאת מהגבולות האלו נכון?" ….אבי חיכה לתשובה אבל אני התרכזתי יותר בענן שהלך והתקרב אלינו..ונהיה יותר יותר גדול ויותר ויותר שחור מרגע לרגע….