הפתעה – פרק 17
בפרק הקודם:
הגיעה שעת הלוויה ושובל הגיעה אזוקה עם ליווי צמוד של שני שוטרים גבוהים ושריריים, לשם הגיעו גם שרה וריק שלא אמרו מילה לאורך כל הלוויה, רק נעצו בשובל מבטים של צער ודמעות בודדות זלגו מעיניהם.
"שובל?" פנתי לשובל עם תום הלוויה אך שובל התעלמה ממני והלכה עם השוטרים חזרה לתא 22.
הפרק:
הייתי מופתעת, לא הבנתי כלל מה קרה לשובל ומדוע היא אינה עונה לי אך בכל זאת, הנחתי לשובל ללכת.
"שרה?" פנה אליי ריק ושם את ידו על כתפי.
"היי ריק" אמרתי מבואסת.
"אני לא מתפלא למה שובל לא ענתה לך, אני לא מאשים אותך אבל יש לה סיבה לכך" אמר ריק.
"איזו סיבה יכולה להיות לה לא לענות לחברה הכי טובה שלה??" אמרתי עצבנית.
"את לא רואה את זה? נתת לה הבטחה שאמא שלה תגיע לבית החולים ושלא יקרה שום דבר רע לאף אחת מהן, תאמרי לי שרה, זה המצב?" שאל ריק.
"אתה יודע שלא תכננתי את זה.." אמרתי עצובה.
"אני יודע, לכן אני לא מאשים אותך, אבל יש לשובל סיבה" הוא אמר.
"אנחנו חייבים למצוא דרך לעזור לה, בטוח יש דרך להוכיח שאביה של שובל אשם בהכל ולא שובל, אנחנו לא יכולים להשאיר אותה שם" אמרתי.
"חייבים, השאלה היא איך, זה ממש לא הולך להיות קל" אמר ריק ואני הנהנתי לדבריו.
למחרת נפגשנו וחשבנו יחדיו על תכנית:
"אנחנו חייבים לחשוב על משהו, עופר טוען שקלרה עצמה היא זו שהאשימה את שובל בהכל, אבל זה לא הגיוני בכלל, משהו השתבש כאן ואנחנו חייבים לגלות מה זה" אמרתי לריק.
"קלרה? מי זאת?" שאל ריק.
"זאת אמא של שובל ואשתו של עופר" אמרתי.
"זאת הפעם הראשונה שאני שומע את שמה, אני לא מאמין שהמטורף הזה עשה לה את זה, אנחנו חייבים לעשות משהו" הוא אמר נחוש בדעתו.
במשך כמעט חצי שעה הייתה דממה בחדר, ישבנו וחשבנו מה אפשר לעשות.
לאחר חצי שעה:
"אני חושבת שאני יודעת מה לעשות!" אמרתי בהתלהבות.
"מה זה?" שאל ריק בהתעניינות.
"קלרה אמרה בעצמה ששובל אשמה בכל שהתרחש, אבל זה לא הגיוני נכון?" אמרתי.
"אוקיי, אז?" שאל ריק.
"אז, מישהו הכריח אותה להגיד את זה! אנחנו חייבים לגלות מי זה" אמרתי.
"זה בוודאי עופר" אמר ריק.
"טוב כן, זה ידוע. אבל התכוונתי שאנחנו חייבים להוכיח שזה הוא שהכריח אותה לומר זאת" אמרתי.
"ואיך אנחנו עושים את זה?" שאל ריק.
"יש בבית החולים מצלמות, אנחנו חייבים לקחת את הקלטת שמוכיחה כי עופר גרם לקלרה לומר את שאמרה" אמרתי.
"ולמה את חושבת שייתנו לנו להציץ בקלטות של בית החולים?" שאל ריק.
"הלוו" אמרתי והצבעתי על מדיו של ריק.
"אני שוטר, נכון, לא חשבתי על זה" הוא אמר וגיחך.
"בכל מקרה, אתה בא?" שאלתי ויצאנו בדרכנו לבית החולים.
"שלום" אמרנו לאחד הרופאים כשהגענו.
"שלום, באתם לבקר מישהו?" שאל הרופא.
"האמת שלא, איפה אפשר לראות את הקלטות של בית החולים?" שאל ריק.
"סליחה?" שאל הרופא.
"מצטער, לא הצגתי את עצמי, שמי ריק אני חוקר את המקרה של קלרה כהן ואני חייב להציץ בקלטות שצולמו בבית החולים".
תגובות (0)