הפתעה – פרק 16:

בפרק הקודם:

"חתיכת מטורף אחד עוד יעלו עליך ואתה תשלם על זה אני מבטיחה לך א – ב – א" אמרה שובל עצבנית.
עופר לא ענה לה, הוא גיחך ועזב את המקום.
"אתה עוד תשלם" אמרה שובל כשהוא יצא והתחילה לבכות.

הפרק:

השבוע שלאחר מכן היה מוזר לכולם, כל אחד היה עסוק בעצמו, שרה הייתה עסוקה בביקורים רבים אצל רופאים, ריק היה עמוס בעבודה ושובל הייתה בכלא. אך לאחר השבוע הזה זכתה שובל לביקור מפתיע של מפקד המשטרה:
"איך יכולת לעשות את זה?" שאל המפקד את שובל.
"לעשות מה?" שאלה שובל מופתעת.
"לפגוע באמא שלך! זאת שגידלה אותך ודאגה לך, זאת שנתנה לך את זכות החיים, איך יכולת??" אמר המפקד עצבני.
"על מה אתה מדבר בכלל?? עוד לא הבנת שזאת לא אני?? זה אבא שלי הוא אשם בכל!" אמרה שובל מתפוצצת מרוב זעם.
"תפסיקי לשחק את עצמך תמימה, את לא מבינה שאנחנו יודעים מה עשית? אמא שלך אמרה זאת בעצמה, אישה מסכנה זכרה לברכה.."
"זכרה לברכה?? מה עשיתם לה?? מה קרה לה????" אמרה שובל מופתעת ועצבנית גם יחד.
"כאילו שאכפת לך בכלל, אמא שלך נפטרה אמש מהמחלה שלה, היא תובל למנוחות בעוד שעתיים" אמר המפקד.
"היא מה? אמא, אמא!!!!!!!!" אמרה שובל והתחילה לבכות בדמעות תנין זולגות ללא הפסק.
"באתי כדי להודיע לך את הבשורה, הצלחת במשימה שלך, היא מתה, אני ממש לא מבין איזו סיבה יש לך לבכות" אמר המפקד כשנעצר על ידי שובל שאחזה בו דרך הסורגים.
"חתיכת מטומטם, אמא שלי היא האדם היחיד שהיה לי בחיים האלו, עשיתי הכל למענה והסתכנתי בשבילה, המטורף שגרם למותה הוא אבא שלי! ועכשיו תקשיב לי טוב אני צריכה שתשחרר אותי לפחות כדי להיפרד ממנה ואני מבקשת ממך שלפחות תבדוק את מה שאני אומרת לך, אבא שלי אשם בהכל, לא אני!" היא אמרה שחררה את המפקד מידה והמשיכה לבכות.
המפקד לא הגיב לדבריה, הוא עמד שם למשך דקה נוספת ואחריה הוא חזר למשרדו.

"שובל בואי איתנו" אמרו שני שוטרים ששחררו אותה מהתא ואזקו אותה באזיקים חצי שעה לאחר שיחתה עם המפקד.
"לאן אנחנו הולכים?" שאלה שובל.
"למפקד יש משהו לומר לך" הם אמרו ולקחו אותה למשרדו.
"כנסי" אמר אחד השוטרים, הוריד לה את האזיקים וסגר את דלת המשרד.
"רצית לדבר אתי?" שאלה שובל.
"שבי" אמר המפקד ושובל התיישבה.
"החלטתי לאפשר לך להגיע ללוויה" אמר המפקד.
"באמת?" שמחה שובל במעט.
"כן, אבל מיד לאחר הלוויה את תחזרי לפה" הוא אמר.
"ומה לגבי מה שאמרתי לך על אבא שלי?" היא שאלה.
"עוד לא הבנת שהחקירה הסתיימה? את אשמה תקבלי את זה ויהיה לך קל יותר לחיות כאן, לא תקבלי את זה, זה לא ישנה כלום חוץ מאת העובדה שיהיה לך בלתי נסבל לחיות כאן ב-25 השנים הבאות" אמר המפקד.
שובל שתקה, רק דמעות זלגו מעיניה.

הגיעה שעת הלוויה ושובל הגיעה אזוקה עם ליווי צמוד של שני שוטרים גבוהים ושריריים, לשם הגיעו גם שרה וריק שלא אמרו מילה לאורך כל הלוויה, רק נעצו בשובל מבטים של צער ודמעות בודדות זלגו מעיניהם.

"שובל?" פנתה שרה לשובל עם תום הלוויה אך שובל התעלמה ממנה והלכה עם השוטרים חזרה לתא 22.