הפתעה – פרק 11:

בפרק הקודם:

כשחזרתי הביתה חשבתי על המילים של הרופא לעומק, איך יכול להיות שמשנייה אחת בודדה בה הוא ראה את ריק לידי הוא הסיק שאנחנו חברים, המחשבה הזאת העסיקה אותי למשך כל הערב עד שהבנתי שיכול להיות שיש משהו בדבריו.

הפרק:

היחסים שלי ושל ריק התחזקו יותר ויותר עם הזמן ובתום חודשיים לאחר המוות ריק הציע לי חברות והסכמתי. הוא היה שם בכל פעם שהייתי צריכה אותו והוא מילא את החלל הריק שנשאר בלבי לאחר מותו של שי. הרגשתי שוב חיה. אבל ככל שהיחסים שלי עם ריק התחזקו ככה יחסי עם שובל נחלשו, הפעמים בהן נפגשנו התמעטו והתחלנו לדבר פחות ופחות.

זה היה החודש השלישי בעודי בהריון ובפעם הראשונה החלטתי לדעת אם יש לי בן או בת. ריק התלווה אליי.
"אני מקווה שקיווית לבת" אמר הרופא.
"ריק שמעת אותו? יש לי בת!!" אמרתי נרגשת במיוחד.
"זה פשוט נהדר, תודה רבה לך" אמרתי לרופא עם הבשורה, ואני וריק יצאנו חזרה לבית המלון.

"הגיע הזמן שתארזי את דברייך ותעברי לדירה החדשה שלך" אמר לי ריק.
"איזו דירה?" שאלתי.
"בגלל שהבניין נשרף חיפשתי לך דירה חדשה שתוכלי לגור בה ומצאתי אחת לא רחוקה מפה, בואי אקח אותך" הוא אמר.
"אממ.. אוקיי" אמרתי מופתעת.
ארזתי את הדברים שלי ועזבנו את בית המלון, בדיוק ברחוב המקביל נכנסנו לבניין בו הייתה הדירה החדשה. ריק פתח את הדלת ולמולי הייתה דירה משופצת כאילו חדשה לגמרי.
"תתחדשי" אמר לי ריק.
"וואו, אני, אני לא יודעת מה להגיד" אמרתי מופתעת.
"אל תגידי כלום" הוא אמר ונישק אותי על השפתיים.
הרגשתי טוב בהיותי אתו אבל גם הרגשתי שלא נתתי את הכבוד הראוי לבעלי, הרגשתי שאני בוגדת בו.
"ריק" עצרתי את הנשיקה באמצע.
"קרה משהו?" הוא שאל.
"אני, אני לא יכולה" אמרתי ויצאתי מהדירה.

הסתובבתי בשכונה בערך שעתיים, לא ידעתי מה לעשות, עברו רק חודשיים מאז בעלי נפטר וכבר אני הייתי עם חבר חדש, הרגשתי לא טוב עם עצמי ואחרי השעתיים החלטתי ללכת ולהיפרד מריק.

בדרכי חזרה לדירה פגשתי את שובל:
"שובלי, מה קורה אתך?" שאלתי.
"היי שרה" היא ענתה עם דמעות בעיניים.
"מה קרה?" שאלתי אותה.
היא לא ענתה לי, היא הרימה מעט את החולצה והראתה לי צלקות נוראיות על הבטן שלה.
הבנתי שמשהו פה מסריח.