הפרפרים השחורים ~פרק 1 :

"והפרפרים השחורים" גמרתי לצלם את עצמי שרה את השיר שכתבתי וכיביתי את המצלמה שצילמה את כל אורך השיר.
בדקתי שהצילום טוב ולא פספסתי אף מילה או אקורד והעליתי ליוטיוב.
כל סירטון שלי קיבל יותר מ5000 צפיות והמון תגובות בעיקר טובות .

תמיד חלמתי להיות זמרת אבל… אבל אני ביישנית מידי, כשאני מצלמת את עצמי שרה אני עוצמת עיינים וחולמת שאני שרה את השיר לאחותי הקטנה שמתה לפני שנה, אני זוכרת את היום האו כאילו היה אתמול:

"לי תסתכלי אלי !" צעקה מאי שעמדה בתוך הסירה ששטנו בה לבדינו,
"מאי תשבי בבקשה שלא תיפלי" אמרתי
אנחת שיעמום יצאה ממנה כשהתיישבה, אז הייתה בת 7 ולי הייתה בת 15.

לפתע הסירה נתקע בתוך שיח אצות ים מעצבנות, האצות התחילו לטפס על שניהם
"לי הצילו אני ניחנקת!!" צעקה מאי
הצמחייה הפכה את הסירה ושתי הבנות טבעו עמוק בתוך קרקעית האגם

לאחר כמה דקות באו במהירות אמבולנסים ועוד המון מכוניות והוציאו מהר את שני הגופות, אחת הצליחו להציל שניה לפני שמתה ומאי שהייתה עוד קטנה מאוד לא החזיקה מעמד ומתה לה בשקט.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כשניזכרתי ביום הזה תמיד היה לי רע.

"בלופ בלופ " מישהו התקשר בסקייפ, עניתי, זו הייתה חברתי הטובה מולן.
היא עלתה לארץ לפני כמה שנים ומאז הם חברות טובות מולן מאוד פופולרית גם אני הייתי פופולרית כי היא הייתה חברתי אבל הייתי ביישנית גם בכיתה .

"מה ניש חיימשלי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צעקה מולן
"הכל בסדר, למה את לבושה כל כך…. כל כך מהודר? " שאלתי
"את רצינית ! את לא באמת שחכת את המסיבה של גאיה נכון?"
"או מיי גד זה היום ?" עם מולן הייתי עצמי לא ביישנית
"כן כן מה חשבת שזה מחר ?"
"האמת שחשבתי שזה עוד שבוע…" אמרתי עם פרצוף מצטער
" תיכנסי להיתקלח חצי שעה אני אצלך" אמרה וניתקתי את השיחה וניכנסתי להיתקלח

לאחר חצי שעה בדיוק ! הייתה דפיקה בדלת
"את מדוייקת ברמות " אמרתי מצחקקת
"מה לעשות זו אני " אמרה עם חיוך גדול פרוס על פנייה
"מה את חושבת ללבוש ?" שאלה אותי
"האמת היא שלא חשבתי " אמרתי
היא תפסה ביידי רצה במדרגות כשאני נסחבת מאחורייה
"אוקיי" רצה לארון שלי
"את זה תמדדי … ואת זה….. וברור שזה… ואת זה יש מצב שתשאילי לי ? " שאלה וזרקה עלי עוד ועוד בגדים מהארון שלי .
ניגשתי לארון שלי והוצאתי משם את הקופסה המיוחדת שלי , פתחתי אותה והוצאתי משם את שימלת הנשף של אמא שלי, אני קיבלתי אותה ממנה בבת מצווה יחד עם שרשרת מזהב אמיתי שתמיד עלי
"ואוו זו מהממת " אמרה מולן
"זו של אמא שלי היא נתנה לי אותה , שמרתי אותה לנשף אז הנה היגיע הזמן" המסיבה הייתה נשף של סיום בית הספר אבל ביגלל שלבית ספר לא היה כסף לממן את האירוע הגדול ילד אחד עשיר תיכנן את הנשף אצלו

לאחר שלבשתי את השימלה התכולה התאפרתי ושמתי נעליי עקב מתאימות יצאנו לדרך
עצרנו מונית והיגענו לבית הענק