הפרח שלי ~ חלק 2

במרחק שני כיסאות ממני,עם שיער בלונדיני מתולתל,ארוך,עיניים שחורות,ממוסגרות במשקפיים חדשים-חדשים, ישבה לא אחרת מ…

————————
הילדה שראיתי בחלום.
היא חייכה אליי. משקפיה היו דומים לשלי,חוץ מזה שהיו תכולות.
היא לקחה גלידת שוקולד בלגי,שדמה כל-כך לעיניה השחורות שנצנצו באור השמש העמום של שעה זו.
חייכתי אליה בחזרה חיוך מבויש.
"שלום," אמרתי.
"היי," אמרה הילדה. קולה היה מתוק,בדיוק כמו בחלום.
"אממ.. משקפיים יפים." אמרתי.
טיפש שכמוני!
"תודה,גם שלך. שלי חדשות..קניתי אותן עכשיו." תוך כדי שהיא דיברה שמתי לב לשיניה הלבנות,הבוהקות.
"גם שלי," אמרתי,והסמקתי מעט.
" אוי.. לא הצגתי את עצמי.שמי לילי," ענתה הילדה. היא הושיטה יד דקיקה ולבנה,ולחצתי אותה. היא הייתה כל-כך רכה.
"נעים להכיר," אמרתי. "שמי גיל."
חזרתי אל הגלידה. מדי פעם החלפנו חיוכים מבוישים. כדי לשבור את הקרח,המשכתי לדבר איתה.
"את גרה באזור?"
"כן. אנחנו חדשים באזור."
"יש לך אחים?"
"חמישה," אמרה,ונשמעה בקולה קרירות מסוימת. "אני השלישית. יש לי אח בן 15,דן,אחות בת 14,שני, שני תאומים,בן ובת,בני שש..גליה וטום,ועוד אחד בן,אור,בגיל 4. אני בת 11."
"גם אני.." מלמלתי. "לי יש שתי אחיות. אחת גדולה,קלרה,בת 13,וקטנה,שלי,בת 7."
"כיף לך," אמרה לילי בקנאה. "יש לנו בית מאוד גדול שתמיד הומה רעש,חצר גדולה ובריכה."
"וואו!" התרשמתי עמוקות.
"אני מעדיפה להיות רק עם שתי אחיות מאשר חמישה אחים שלא מפסיקים לקדוח לך במוח," אמרה לילי,וצחקה.
צחקתי גם.
"גיל! חמוד! בוא,הולכים הביתה!" מהחלון הגדול שעל קיר הגלידרייה עמדה אימא,עם המון שקיות: מהסופר פארם,מהמכולת וכמובן,מחנות הצעצועים.
"זו אימא שלך?" שאלה לילי.
"כן."
"נראית נחמדה," אמרה לילי. "טוב,היה נעים להכיר אותך..נתראה מתישהו,גיל."
והיא נשקה לי על הלחי,הסמיקה כולה ויצאה. אדום כולי ומתפלל שאימא לא ראתה את זה,יצאתי מהגלידרייה.
"היה לך כיף?" שאלה אימא.
"כן." מלמלתי.
"תראה,קניתי לך נרתיק למשקפיים,ובד בשביל לנקות,והנה החיילים שלך…"
בקושי הקשבתי למילה מכל זה. כל-כך שמחתי שלילי לא הייתה רק בחלום,אלא הייתה אמיתית,וגם הייתי מאוד עצוב,כי יכול להיות שלא נראה זה את זו לעולם.
"אתה בטוח שאתה בסדר? אוי,תראה מה השעה! כבר שש.. כדאי שתכין את השיעורים שלך,מתוק.."
"בטח," אמרתי,ומיד חזר מצב-רוחי המרומם,שלשם שינוי אולי אני לא אקבל שוב אפס.

"איה! מה אתה עושה,אידיוט?!"
נתקעתי בדפנה המעצבנת. לא שמתי לב. הייתי שקוע במחשבות על לילי.
"שם לב לאן אתה הולההההך!" צעקה אחרי שאמרתי לה "סליחה" חטוף והמשכתי ללכת.
רק אז נזכרתי במשקפיים. הוצאתי אותם מהנרתיק והרכבתי אותם; הכל הפך להיות ברור יותר.
"גיל?!" שמעתי קול מוכר מאחורי. ראיתי את חברי הטוב,שחר.
"אתה עם משקפיים?! וואי,אחי,מתאים לך.." אמר בהשתאות. "הם ממש יפים.."
"תודה," אמרתי וחייכתי.
התלמידים הביטו בי במבט מעריץ בכל דרכי לכיתה.
"אתה פשוט לא מאמין..יש לנו ילדה חדשה,בכיתה,מה-זה חתיכה!"
נכנסתי לכיתה. בפנים,עוד עם התיק,עמדה לילי.
"וואו! את הילדה החדשה?!" אמרתי,כמעט בצרחה.
"כן," היא אמרה והסמיקה. "איזה כיף! אנחנו באותה כיתה.."
"אני אשאיר אתכם לבד," מלמל שחר באוזני,ויצא מהכיתה,מחייך אליי חיוך קטן.
הבטתי בלילי. היא התקרבה ושאלה אותי איפה אני יושב,והראיתי לה.

החלטתי לעשות מעשה נועז,ורציתי להוציא אותו לפועל בהפסקה הגדולה.

המשך יבוא!