הפרח שלי ~ חלק 1

התעוררתי במיטתי לריח של טוסטים שעלה מהמטבח. הבטתי על החדר. בגדים בכל מקום,חיילי צעצוע שנפלו מהמדפים,ספרי גאוגרפיה\היסטוריה\חשבון פתוחים על השטיח.. מזל שהמנקה באה היום,חשבתי.
צחצחתי שיניים וירדתי במדרגות. אני גיל,בן 11. אוהב חיילי צעצוע..זאת אומרת,לסדר אותם.
אחותי הגדולה,קלרה (13) התרוצצה כה וכה במקלחת בחיפוש אחר המגבת שלה; ואחותי הקטנה,שלי (7) פטפטה בטלפון בעליזות עם חברתה.
התיישבתי על הכיסא. כן,ללא ספק המנקה כבר עברה את הקומה הראשונה: הכיסאות היו מצוחצחים, השולחן היה נטול-חוברות-צביעה,המפה הייתה מסודרת ואגרטל פרחים עמד במרכז;כל הכריות בסלון היו על הספות,הטלוויזיה הייתה נקייה מאבק והטלפון עמד על כנו.
התיישבתי על אחד הכיסאות המצוחצחים ומרחתי על הטוסט שלי גבינה.
"בוקר טוב!" קראה קלרה בעת שהיא יורדת במדרגות.
"היי," עניתי.
"איפה אימא ואבא?"
"הם אתמול אמרו לנו שהם הולכים לקנות עציצים בשביל החממה השכונתית,לא?"
"יש מצב." אמרתי.
גם קלרה התיישבה ונטלה לידה פרוסת טוסט.
"יש לך שיעורים?" שאלה.
"מה אכפת לך?"
"כי אימא ביקשה ממני לעזור לך אם תתקשה," ענתה בקול משועמם.
"אין לי."
"אז מה זה כל הספרים האלה בחדר שלך?"
"סתם חומר קריאה," עניתי מהר.
קלרה פלטה נחרת צחוק. "חומר קריאה?! ממתי אתה מתעניין בזה?"
"טוב,נו.. אז יש לי ש.ב. בגאוגרפיה,בהיסטוריה,בחשבון ובמדעים."
קלרה השמיעה שריקה.
"אם תצטרך עזרה,תקרא לי?" שאלה.
"תהיי בטוחה," מלמלתי בשקט.
אני שונא ללמוד.

בזמן ארוחת הצהריים ישבנו אני,קלרה ושלי ולאכול (צ'יפס ושניצלים),ואז אימא ואבא חזרו, עם המון שקיות ובתוכן כל מה שקנו.
"חזרנו!" אמרה אימא.
"הסתדרתם? או,אני רואה שאתם אוכלים!" אמר אבא ומיד של את 3 השקיות שבידו על השיש,כדי שיוכל לקחת לעצמו מנה. אימא שלחה בו מבט מלא כעס.
"אני אשמח לעזרה," קראה.
"או,כן,ברור,סליחה,יקירה…" מלמל אבא,ומיד קם לעזור. אימא נראתה מאושרת.
"הכנתם שיעורים,שלושתכם?" שאלה אימא.
שני הבנות הנהנו בשמחה. רק אני הנדתי בראשי.
"אחרי האוכל תכין.טוב,חומד?"
"בסדר," מלמלתי.

אחרי הארוחה עליתי למעלה,לחדרי המסודר. לקחתי את התיק,הוצאתי קלמר והנחתי על השולחן.פתחתי את היומן.. נתחיל בחשבון,חשבתי.
הבטתי במחברת. מספרים-מספרים הופיעו בעיניי..הרגשתי מטושטש..אני לא יכול לחשוב..
ומיד שקעתי בשינה עמוקה.
חלמתי על מקום מוזר,מלא בצמחייה ירוקה להפליא. הבטתי סביבי. קטפתי כמה פרחים בשביל האגרטל בסלון. פתאום,ילדה יפה,שמעולם לא ראיתי,ניגשה אליי והושיטה לי משהו בידה. פניה היו עצובים,ריקים.
ראיתי שהיא פצועה.
מיד רצתי לכיוון עץ תאנה. קטפתי שני עלים רכים במיוחד,תלשתי את השרוך מנעליי, וקשרתי את שני העלים זה לזה.
"תודה," היא אמרה בעת שקשרתי לה את העלים לכף-ידה. היה לה קול רך,מתוק,מדהים.
היא נתנה לי נשיקה בלחי.. נעימה,חזקה. ואז הבנתי..
"גיל,גיל!"
התעוררתי. הבטתי למעלה. ראיתי את פניה הכעוסים של קלרה מעליי. היא זאת שכנראה סטרה לי בפרצוף,כדי שאתעורר.החזרתי לה מבט.
"אימא אמרה לי לעלות לראות איך אתה מתקדם,ואתה," היא דחפה את ראשי בכעס מן המחברות.
"אפילו לא התחלת! השעה שש בערב!" היא צווחה. "אימאאאאאאאאאאאא!"
אני בצרות,חשבתי.טוב,עדיף להתחיל לעבוד. אבל המספרים היו מטושטשים. ניסיתי בכל זאת.
כעבור כמה שניות אימא הגיעה.
"מה קרה?"
הוא לא התחיל! ועברו חמש שעות! חמש!" צרחה קלרה.
"טוב,קלרה,הבנתי. לא צריך לצעוק. עכשיו תחזרי לחדר שלך."
קלרה הלכה משם באף מורם.
"טוב,בואו נראה.." היא אמרה. "אה,אז כן עשית קצת תרגילים! אבל רגע.. מה שכתבת במחברת.. זה לא מה שכתוב בספר."
"לא יכול להיות!" אמרתי.
"דווקא כן. כתבת פה 12 במקום 25. אתה בסדר?"
"כן,"עניתי מהר. התאמצתי להמשיך לראות את המספרים.לא הצלחתי.
"בטוח?" שאלה אימא בדאגה. "מה אתה רואה?"
"כזה מטושטש.." מלמלתי. "בטח בגלל העייפות," הוספתי מהר.
"אני חושבת," אמרה אימא, שאתה צריך לעבור בדיקת ראייה. אני אכתוב למורתך פתק."
טמנתי את ראשי בין המחברות. אימא עכשיו גילתה דבר שאני כבר מנסה להסתיר ממנה כבר 8 שנים.

הרגשתי מתוח. המורה לא נתנה לי עונש,אבל היא בהחלט התנהגה אליי בקרירות במהלך כל השיעור. לא הצלחתי להתרכז. הייתי לחוץ. בדרך למרפאה אימא אמרה:" עכשיו אולי תוכל להתרכז בשיעורי הבית.."
"שיפור מעולה," מלמלתי.
הגענו. במרפאה הייתה מקום מצוחצח ונחמד. ב-16:30 נכנסנו למרפה של ד"ר אדר.
"שלום!" אמרה ד"ר אדר. "עכשיו,שב פה,ותגיד לי:מה אתה רואה?"
הבטתי בלוח הגדול.
"שמונה,עשר,חמש,תשע..שתיים,ארבע,שש." ד"ר אדר שלחה באמי מבט מודאג.
"אוקיי.. עכשיו הטיפות לעיניים.." היא שמה לי. זה צרב. "עכשיו נחכה חצי שעה,בסדר?"
הנהנתי.

כעבור חצי שעה נכנסתי אל חדר אחר במרפאה. שם הייתה מכונה מוזרה.
"עכשיו תסתכל בפנים.. מה אתה רואה?"
"בית מטושטש..לא,זה גוש אדום וחום כזה..ועוד גוש לבן,וירוק ותכלת-"
"טוב,עכשיו המתן בחוץ." יצאתי. כעבור 5 דקות היא קראה לנו להיכנס.
"הילד צריך משקפיים," אמרה בשמחה, כאילו זו איזו מתנה משמיים.
"הנה, עכשיו תלכו לחנות ותבחרו משקפיים."
"תודה," אמרה אימא,ויצאנו.
"אתה תיראה מקסים במשקפיים!" צהלה אימא באושר. הגענו לחנות,ויצאנו ממנה כעבור רגע שעה עם משקפיים אדומים,עגולים. אהבתי אותם. הם התאימו לי.
"אוהב," אמרתי.
"טוב,גלידה לילד הגיבור שלי,וגם.." חייכתי. "חיילי צעצוע!" "יש!" צעקתי. באמת חסרים לי חיילים. אימא נתנה לי כסף לגלידה,והלכתי לקנות לי. עמדתי בתור (סוף-סוף הצלחתי לראות מה כתוב על התוויות הקטנות האלה שליד), ובחרתי גלידת וניל צרפתי. ליקקתי לי בשמחה והתיישבתי באחד הכיסאות. במרחק שני כיסאות ממני,עם שיער בלונדיני מתולתל,ארוך,עיניים שחורות,ממוסגרות במשקפיים חדשים-חדשים, ישבה לא אחרת מ…

המשך יבוא!