– הפנימייה – 41 ~

הוא החזיק אותי בצוואר כשניהיה כועס יותר
' את יודעת ' הוא אמר וגיחח
__________________________________________________________________
'את יודעת, אף אחד אפעם לא הצליח לחשוב בכלל כשאני הפעלתי עליו את הכח שלי ' הוא אמר וגיחח
' אבל את ? איך הסתובבת ? ' הוא שאל וחייך, הוא באמת ציפה לשובה
' אני לא אף אחד כניראה ' עניתי והרגשתי שהלב שלו התחיל לפעום יותר מהר ואני מתקשה לדבר
' ואוו. את אפילו מצליחה לדבר ' הוא אמר והיה מופתע
' אתה מבין ? פשוט כל דבר שהורג אותי, גורם לי להרגיש בחיים ' אמרתי לו הרמתי גבה וחייכתי
הוא ניהיה מודאג, הוא ניסה לחייך כידיי שאני לא אראה את זה אבל הרגשתי
' אתה מודאג ? האחיזה שלך משתחררת אדון "פאול" חחחחח. ' אמרתי לו וגיחחתי,
חזרתי לעמוד על כל הרגל ולא קצות העצבעות הורדתי את סנטרי למצב רגיל ולא מתוח הרמתי את היד עם כמה שהיה לי קשה לרתק אותי מהקיר
' לא, האחיזה שלי לא משתחררת ג'יני, את נהיית חזקה יותר ' הוא אמר, ורק אז שמתי לב שהוא גם משפיע על סטפן, כשהו שולח מבט לבדוק מה קורה איתו לפעמים והוא מרוצה מיכך שהוא לא מצליח לזוז
' את במקרה מזוכיסטית או משהו ? ' הוא שאל
' אולי קצת' אמרתי בחיוך הצלחתי להזיז את היד שלי רגיל סוףסוף ולא כמו פסל שקם לחיים
' זה אמור לכאוב לך כמו גיהנום את לא אמורה לזוז ! ' הוא אמר וציחקק, ניהיה יותר עצבני אפילו קצת לחוץ
הצלחתי להחזיר את ידי לנתיב רגיל והעפתי את היד שלו מגרוני
' אז אולי אתה , תספר לי כמה זמן אתה חיי בתור מישהו מת ?' שאלתי אותו כשבבום הצלחתי להתנתק מהקיר וכמעט נפלתי קדימה
' שחררת אותי ? ' אמרתי במין שאלה לא הבנתי למה הוא עשה את הצעד המטופש הזה . צחקתי.
' כן. את מיוחדת ' הוא אמר
' אז סטפן, אוליי אתה ופאול סופסוף תספרו לי מה כ'כ מיוחד בי ? ' שאלתי אותו ופאול שיחרר אותו מהאחיזה
' את הילדה מהקלף. ' הוא אמר, פאול אמר שאני הילדה מהקלף ? ילדה ? מה ?
' פאול אל תדבר שטויות אתה אמור להיות קצת יותר שפויי 'הסתכלתי לו בעיניים כשהוא ציחקק
' כן, אני קצת יותר הגיוני בואי נגיד ככה ' הוא אמר ' אבל את, את לא ' הוא הוסיף וציחקק
' מה אתה כ'כ מאושר .?' סטפן שאל אותו
' לא, לא סטפן, אני מחכה להסבר מלא ' אמרתי לו וסתמתי אותו
' אוקיי ג'יני, את באה איתי ' פאול אמר לי ותפס את ידי
' חחחחחחח. ממש לא ' אמרתי וחיפסתי היגיון כלשהו
' אני עדיין יותר חזק, ואני לא ממש שואל ' הוא אמר וחייך לסטפן ואז בשניות היינו על אופנוע שנוסע צפונה,
' אני לא נוסעת איתך לשום מקום ' אמרתי כשאנחנו כבר נוסעים ואני מחזיקה אותו חזק ממש כדיי לא ליפול
' מאוחר מידיי, עכשיו אני מגן עלייך, ולשאלה שלך – אני הערפד הריאשון על כדו'א ' הוא אמר והגביר את המהירות בעודנו נוסעים בשיא המהירות וחותכים רמזורים
' מה ? ' אמרתי, לא הבנתי הייתי מבולבלת ' כנסי ל'מוד' של מצב חירום ג'יני תעכלי מידע מהר ' הוא אמר לא הבנתי אבל ניסיתי להפנים את המצב,
את המצב שאני נוסעת למקום לא ידוע
את המצב שאני בתוך זה עם הערפד הכי חזק וריאשון בהיסטוריה
את המצב שאני כניראה לא יראה אנשים הרבה זמן
ואת המצב, שכניראה זה לא נגמר בקרוב
' אז לאן נוסעים ? ' שאלתי אותו בראש
' למקום החדש שלך ' הוא אמר
' ואוו אתה ממש מנסה להגן עליי, יותר מידיי ' אמרתי 'ראית שאני יכולה להסתדר לבד גם ככה' הוספתי
' לא, את לא, את שזזת יכולתי להרוג אותך 20 פעם, ואת יותר מידיי רגישה את חדשה וכבר חצי מהעולם יודע ממך, ואת בקושי מכירה את עצמך כמו שאחרים מכירים ' הוא אמר ונזף בי קצת
' את צריכה חינוך חדש ' הוא הוסיף, ' ומה עם אבא שלי ? ' שאלתי הוא כמעט התחרפן
' הוא מת ' הוא אמר, שיקר. ' אתה יודע מה תיד מצחיק אותי ? לשמוע מישהו מחרטט אותי כשאני יודעת את האמת ' אמרתי 'אוקי אז איפה הוא ? ' שאלתי , הוא לא ענה
' ומה לגביי אמא שלי ? ' שאלתי ' היא מתה. ' הוא ענה וכמעט איבד שליטה על האופנוע לרגע
' ומה היא השאירה לי אתה יודע ? ' שאלתי אותו
' מה ? ' הוא שאל בחזרה ' קופסה ' עניתי ' ובתוכה ? ' הוא שאל ' לא פתחת אותה עדיין' עניתי
' חכם עשית. זאת מלכודת ' הוא אמר 'זאת לא ' עניתי
הוא עצר את האופנוע וסובב אותו ' איפה זה ? ' הוא שאל 'מה ? ' שאלתי 'המקום שלך, את צריכה לקחת תיק עם קצת בגדים וחפצים, את יוצאת ליחסית הרבה זמן. 'הוא הסביר 'מזוודה או תיק ? ' שאלתי ' תיק ' הוא ענה.
נתתי לו את הכתובת ובשנייה היינו שם,
פאול התיישב בנוחות על המיטה של טיפאני בחדר, ואני הוצאתי תיק וקיפלתי אליו כמה וכמה דברים
' תקחי כמה חמים' הוא אמר כשראה שאני מקפלת רק גופיות לתיק גלגלתי עיניים 'טוב אבא' אמרתי בציניות. קיפלתי עוד כמה חולצות 'אל תקחי אותה ' הוא אמר על אחת החולצות האהובות עליי ' למה ? ' שאלתי בשוק 'כי אני לא רוצה שיאנסו אותך ' הוא אמר וחייך ' אני יודעת לשמור על עצמי ' אמרתי וקיפלתי אותה בכל זאת
' אין לך איזה משהו יותר… אלגנטי ? ' הוא שאל
' מה ? כמו שמלה ? ' שאלתי חזרה מופטעת
' אפשר להגיד , תשימי איזה 2\3 אוליי תצתרכי ' הוא אמר
'אני ממש לא מתכוונת להרוס אותם ' עניתי
' אל תדאגי את לא תהרסי כלום ' הוא אמרוחייך כאילו מחכה לי ההפטעה של החיים שלי
עברתי למכנסיים, קיפלתי כמה קצרים וכמה ארוכים ' גם את השורט הזה את לא לוקחת ' הוא אמר
' כן אני כן ' אמרתי ולא הסכמתי איתו. לקחתי עוד כמה סטים שהוא בתח לא יוהב אז שמתי אותם נורא מהר בתיק
' בבקשה תיקחי מכנסיים שלא נקרעו לך ג'ן ' הוא אמר וגילגל עיניים
' הם לא נקרעו, זה הסטייל ' אמרתי לו וגלגלתי עיניים