– הפנימייה – 40 !
' וואלה ' היא התלבשה מהר ואני החלקתי לתוך נעליי העקב שלי והלכתי איתה להכין קפה
הכל רגוע בינתיים, אבל זה מין סוג של שקט לפניי הסערה
_____________________________________________________________________
יצאנו לבצפר, אני וטיפאני
כולם פשוט בההוו בנו
'טיף' , את חושבת שיש מצב איכשהו שאנשים מגלים עלינו ? ' שאלתי אותה
' מה ? איזה עלינו . את הוזה מה עובר עלייך ? ' היא נעצה בי כזה מבט כאילו היא הולכת לרצוח אותי
' בואי נדלג על ה'סמול טוק' טוב ? הם נועצים מבטים בגלל שאנחנו לבושים לקיץ וכולם במעילים ' היא אמרה
' ואו. כבר נבהלתי, תקשיבי זה מסוכן' אמרתי לה
' לא , מה שמסוכן זה לדבר על זה פה פשוט תשתקי ותחייכי ' היא אמרה
חייכתי והתקדמנו אל תוך הבצפר, כשנכנסנו, משכתי אותה ביד לשירוטים
והעפנו את כולם מישם אחת אחת את כל הבנות המיתיפיפות ..
סגרתי מהר את הדלת
' את מריחה את זה ? ' היא שאלה אותי
' בשביל זה רצתי לפה ' עניתי לה
שתינו מהר העפנו את הייניים לדלת והיינו מוכנות למה שזה לא יהיה
הוא עבר את הדלת, זה זכר, לפי הריח של הזיעה בסביבות שנות ה-20 לחייו, אני לא בתוחה אם הוא ערפד או משהו אחר, אבל בנאדאם הוא לא הוא שמח ונלהב לפי המהירות של הפעימות בלב שלו באוזניים שלי
' הוא הלך ?' היא שאלהאותי במחשבה
' לא הוא המשיך ישר אני עדיין מרגישה אותו ' עניתי
סטפן נכנס לבצפר במהרה והאיש הזה, הוא היה בעיקבותו, עכשיו גם טיפאני הרגישה אותו
' בואי, יוצאים ' אמרתי לה
היא תפסה אותי ביד ועצרה אותי ' לא ג'יני ' היא אמרה
' תשחררי לי את היד אני לא מפחדת ' אמרתי לה והורדתי את ראשי ליד
' את סתם פזיזה עכשיו ! ' היא עזבה אותי, לא הבנתי למה היא כ'כ עצבנית
יצאתי מהדלת בכעס מסיום עליה ורצתי לסטפן התחבאתי מאחורי הפנייה הריח ניהיה מוכר ומוכר
סטפן לחוץ, הוא מזיעה והלב שלו פועם מהר מהרגיל 'תנשום, תמשיך לנשום' אני אמרתי לו כשהרגשתי שהוא לא נושם, הוא שמע את זה בראש שלו אני יודעת שעברתי את החסימה שלו של האיש ההוא, מי שהוא לא יהיה
עכשיו אני חוסמת אותו ! ' סטפן ! תנשום ! ' אמרתי לו כשיכולתי, ואז הוא חסם אותי שוב
סטפן, לא נושם ! ואם אני ילך צעד אחד קדימה הם יראו אותי
הוא יראה אותי, אני לא לוקחת סיכון
-צלצול- האיש הזה בשנייה לקח את סטפן ותפס ג אותי ביד,הוביל אותנו למקום כזה, מאחורי בצפר בשניות אחדות הגענו לשם, זה היה יותר מהיר ממה שהייתי יכולה להגיע אליו אי פעם
והוא המשיך לחנוק את סטפן, סטפן לא נושם . והאיש הזה, הוא בכלל לא נוגע בו
' עזוב אותו ! ' אמרתי לו, הוא הסתובב ראיתי את פניו
סנתר ועצמות לחיים קשות, שיניים לבנות מצח בינוניי עיניים חומות גבות מודגשות שיער חום וקצת זקן לא מגולח, נאה. גבוה. שרירי.
' כבקשתך' הוא אמר בכבוד אליי
חנקתי אותו והובלתי את שתינו אל הקיר בשניות, היה בי כזה כעס ! שלפתי אחקדח ממאחורי הגב מתחת למכנס טענתי אותו בשניי וכיוונתי ישר אל הלב שלו
והוא מחייך כאילו אני לא מזיזה לו בכלל
' ג'יני כדיי שתעזבי אותו ' סטפן אמר לי ונגע לי בכתף
הכנסתי את האקדח למכנס וביד שהחזקתי את האקדח תפסתי את היד שלו והעפתי אותו מלפני לרצפה בלי לפגוע באיש ההוא שאני חונקת לקירסטפן לא נפל ואז חנק אותי לצד השני עם היד שלי
' מה אתה עושה ?! ' העליתי את היד מעל ראשי ככה שאסתובב ולא אחנק ובעטתי בו לאחור
' מי אתה ? מה השם שלך ומה אתה רוצה ?! ' שאלתי את אותו אחד שחנקתי לקיר
' קוראים לי פאול, ואני לא אוהב שמתחקרים אותי, ועכשיו ג'יני – חבל שלא הקשבת לחבר הקטן שלך '
הוא אמר בנועם ורוגע ואז שלפתי את האקדח ויריתי לו בכתף , הפצע נרפא בשנייה
' אז, ערפד אה ? ' אמרתי וחייכתי
באותה שנייה קלטתי שהוא לא ערפד רגיל הוא הפך אותי לקיר עם הגב אליו וההחזיק אותי באצבע אחת בכתף, הייתי מרותקת לריק והוא הפעיל כ'כ הרבה כח בלי שיכאב לו או יזיז לו בכלל
' תעזוב אותה פאול ! ' סטפן צעק עליו
' אני מבין שאתה רוצה להיות באותו מצב ? ' פאול שאל והקול שלו כבר ניהיה יותר כועס
' ג'יני, את יודעת מה יש בכדורים האלו שלך באקדח ? ' הוא שאל בנימוס
התנגדתי ניסיתי להתנתק מהקיר כל מה שהצלחתי לעשות זה להסתובב ולהיות עם הגב אל הקיר
והוא החזיק אותי בצוואר כשניהיה כועס יותר
' את יודעת ' הוא אמר וגיחח
תגובות (0)