– הפנימייה- 39

'זה היה נורא' אמרתי עם מבטי לרצפה ' אני הולכת להתקלח '
__________________________________________________________________
קמתי והלכתי, לקחתי את המגבת מהדלת וחתכתי את המדרגות כשקפצתי למטה במקום ללכת
התקלחתי ויצאתי עטופה במגבת, מור עמדה שם מיחוץ לדלת וחשבתי שזה הסוף שלי, לא היו לי כוחות פתאום
' אני רק רוצה לדבר ' היא אמרהואז, הייתי בטוחה שהיא הולכת לשלוף אקדח ולדפוק לי שלוש כדורים בראש
הסתקלתי עליה בדקתי אותה ולא ראיתי נשק, הוא בתח בגב
' מה את רוצה מור' אמרתי לה בלי הבעה
' את סוג של מפגרת ? לדבר… ' היא אמרה בנימה קצת צינית
' תעלי לחדר שלי תבדקי שהוא ריק תחכי לי שם ' אמרתי לה שידעתי שטיפאני שם
עליתי הייתי צריכה להתלבשהיא ישבה שם חיכתה לי
' אוקי… מה רצית ? ' שאלתי הרגשתי כאילו אני מתה כל דקה לא ראיתי את האקדח שלי בחדר
' למה את חושבת שאנייהרוג אותך ? אם הייתי רוצה אותך מתה זה היה קורה מזמן ' היא אמרה וחייכה
' אז אם את לא רוצה להרוג אותי מה את רוצה ? ' שאלתי כששמתי את המכנס
http://www.polyvore.com/cgi/set?id=106511097 [זה כל הסט]
ואת החולצה מיד
' אם דחוף לך לדעת אמא שלך שלחה אותי. ' היא אמרה
בשנייה שהיא אמרה את זה הידקתי את הפירסינג שלי בטבור חזק מידיי ' מה ?! ' שאלתי בנימה של כעס
' אמא שלך אמרה לי לתת לך את זה ' היא אמרה והושיטה לי קופסה קטנה
לקחתי את המשקפי שמש שלי הוהיעלתי אותם על השיער הידקתי את העגיל באוזן וניגשתי למראה להתאפר
' אני לא לוקחת מתנות מאנשים מתים, ישהו פעם אמרלי שזה ממש לא חכם ' אמרתי מול המראה כשמרחתי את העיפרון בקו הריסים התחתון
' אנחנו באמת עושות את זה עכשיו . ? ' היא אמרה והתילה להשתעמם ולגלגל עיניים
' אז מה, את סמויה ? ' אמרתי וסיימתי את האיפור התיישבתי ושמתי את הנעליים
' משהו כזה, טוב תקשיבי. אני מסכנת את החיים לי כל דקה שאני פה ולא אצל ריימון ואת מתארגנת לי פה לאיזה מסיבה ב6 בבוקר ? ' היא אמרה ועברה ללחש קל
הוצאתי את האקדח מהשידה שלי במהירות וכיוונתי לה לראש, ' אני לא משחקת משחקים, מה את רוצה ? '
' וואי את כזאת ילדה קטנה ! לא כולם נגדך ! אם הייתי רוצה להרוג אותך או לפגוע בך, תחשבי כמה הזדמניות היו לי במשך כל חייך האומללים ' היא אמרה
' אני לא בחרתי בהם מצטערת ' אמרתי והעפתי לה את האקדח מהראש
לקחתי את הקופסה שהיא הושיטה אליי כל הזמן
http://www.polyvore.com/cgi/set?id=106512271
לא פתחתי את הקופסה, אם יש שם פצצה או משהו, זה הסוף שלי…
' אנחנו לא מחלקים מתנות סתם ככה ' היא אמרה כשקמה מהכיסא שלייד המיטה שלי
' אני יודעת. למה אמא שלי לא באה ? למה היא שולחת אנשים וחלומות והיא לא יכולה לבוא בעצמה ? '
שאלתי בהתאכזבות
' זה מסוכן לה מידיי לצאת, אני קיבלתי את הקופסה הזאתי גם אחריי שרק בחלום היא אמרה לי מה לעשות, פגשתי את אמא שלך רק פעם אחת בחיי, וזה היה כשניסיתי לחסל אותי והיא שינתה אותי … '
היא הסבירה לי
' אז איך ? ' שאלתי בחיוך
' קמתי מחלום שבו היא אמרה לי שזה יהיה מסוכן אבל שאני צריכה למסור לך את זה, בהתחלה לא הבנתי את מה ואז גיליתי מתחת ל מיטה שלי את הקופסה
לא פתחתי אותה, רק את תצליחי לפתוח אותה, אני לא מאמינה בקסמים או משהו אני לא משוגעת אבל היא פשוט תיפתח רק מהידיים שלך, תשמרי עלייה '
מור הסבירה לי לאט ומובן
' מור אני נשבעת לך שאם זאת איזה פצצה או משהו את מחוסלת ! ' אמרתי לה , לא יכולתי להאמין למה שהיא אומרת
' זאת לא פצצה, מהיון הריאשון מהחלום הריאשון אמא שלך אמרה לי שיבוא יום שאני יתן לך את הקופסה הזאתי
' ואיך היא ? ' שאלתי בציפייה
' מי ? אמא שלך ? ' היא לא הבינה
'לא סבתא שלי ' אמרתי בציניות
' מה את מין מפגרת או משהו ? אמרתי לך כבר פגשתי אותה רק פעם אחת זה לא היה הכי נחמד ומאז היא מדברת אליי רק בחלמות ובתת מודע, ' היא הסבירה ' תקשיבי, ' היא נגעה לי בברך עם ידה החמה ' אני גם לא בתוחה בכלום, ואי הולכת פה על חבל מאוד דק ומסוכן, יכול להיות שאני סתם מתחרפנת ויכול להיות שאמא שלך באמת מנסה ליצור קשר. ' היא אמרה במין עצבות
' עכשיו תחליטי לבד אם את רוצה לפתו אותה, ואל ספרי כלום לחברים שלך. זה לא בתוח כמו שבתח הבנת כבר בעצמך . ' היא אמרה וחייכה , כאילו יא הסתירה משהו
' אני מצפה להמשך, את לא מתחרפנת מור ואני יודת שאתם מסתירים ממני, משהו ' הייי בטוחה שאני מוציא ממנה מידע עוד דקה
היא חייכה ' תחשיבי את זה כמתנת "חג המולד " שלא קיבלת כבר הרבה זמן טוב ? (: '
' טוב ' עניתי באכזבה
והיא נעלמה ף ואני נשארתי עם הקופסה ו15 דקות של התארגנות ליום הריאשון של בצפר אחריי חופש ארוך מאוד !
' לילה מטורף אה ? ' טיפאני נכנסה לחדר כאילו כלום
' כן אה… יש לך מושג מה עבר עליי ? ' הגבתי מהר והחבאתי את הקופסה מתחת לכרית לייד הקיר ועשיתי כאילו אני מסדרת את המיטה
' לא זה עבר עלייך לא עליי ' היא אמרה
כבר התרגלתי שמתנהגים כאילו הכל רגיל ואין דבר כזה ערפדים או חיי נצח
' וואלה ' המשכתי את ההצגה המטופשט
' וואלה ' היא התלבשה מהר ואני החלקתי לתוך נעליי העקב שלי והלכתי איתה להכין קפה
הכל רגוע בינתיים, אבל זה מין סוג של שקט לפניי הסערה