-הפנימייה – 38

המוווווווווווון זמן לא כתבתי, אני ממש מצתערת מהקוראים שלי S:
טוב הנה ממשיכים :
הוא נישק אותי, והמשכנו להתנהג כרגיל, ואוו. זה ממש הורס אותי
איך הם יכולים ?
_________________________________________________________________
פשוט, הכל מוסתר. ממני.
הכל עליי, והכל מוסתר ממני. איך ? .. למה ?
מה כ'כ מסוכן בי ? מה עובר עליי ?
'תכבי את זה ' סטפן צותת למחשבות שלי ואמר לי בראש
' אתה מצותת לי ? ' שאלתי ברוגע
' מותר לי כאת מנשקת אותי, כולנו כבר הבנו שאת יודעת דברים שאת לא צריכה לדעת. ' הוא הסביר וקיצר
' לכבות ? הרגשות שלי זה הדבר היחיד שנישאר לי מג'יני. אני לא אוותר עלייה. ' אמרתי באכזבה
' את לא תוכלי להמשיך בלי לכבות אותם. פעם הבאה לא ירי למישהו ברגל אלה בלב או בראש. ' הוא אמר
' לא מכבה. נקודה. ' אמרתי בכעס
עצרנו את השיחת מחשבות הזאתי באותה שנייה.
' טוב חברה, אני עפה לישון טיפאני, תעירי אותי עוד איזה שעתיים טוב ? ' אמרתי לכולם ונישקתי את סטפן בפעם האחרונה
טיפאני הנהנה עם הראש בהסכמה
עליתי לחדר השינה הורדתי את העקבים הקטנים ואת הסקיני ג'ינס והחולצה המעצבנת, שמתי פיג'מה
http://www.polyvore.com/cgi/set?id=106298560
וסופסוף נכנסתי מתחת לשמיכה החמה והנעימה ונרגעתי (:
נרדמתי
-בום- הכל שחור, ואני לא מצליחה להתעורר
כאילו, כלואה בתוך החלום . אני רצה.
רצה בתוך מנהרה שלא נגמרת, בלי שום אור בקצה , בצדדים מופיעים האנשים שחשובים לי, האנשים שאני אוהבת, וקוראים להם דברים נוראיים. הם סובלים, כולם סובלים.
זה סיוט. סיוט מםחיד ומצמרר ,
ג'ן ! ג'ן ! כולם צועקים לי, מתחננים לעזרתי שנייה לפניי המוות הסובל !
ג'יני ! בבקשה ! ג'ייייייניייייייי !
' ג'יני ! ג'ן ! תקומי בבקשה ! ' טיפאני עומדת מעליי לייד מיתתי.
העיינים שלי נפקחות בשנייה אחת ואני קמה בבום
אני כולי מזיע בועטת, לא שולטת בגוף שלי
הרגשתי, כאילו…אין לי חמצן. כאילו אני באמת מתה מדקה לדקה שם ! דקה לדקה של ייסורים
תוך שנייה ניקולאס ריתק אותי למיטה, שאני לא יוכל לזוז ולפגוע באנשים
ניסיתתי להאבק בו אבל הוא היה חזק מידיי
הבנתי לרגע, שאני כבר לא במנהרה החשוכה, שאני בחדר, במיטה שלי ולקחתי נשימה עמוקה
העפתי מעליי את ניקולאס ולקחתי לגימה מכוס המים שטיפ' החזיקה
'זה היה נורא' אמרתי עם מבטי לרצפה ' אני הולכת להתקלח '
__________________________________________________________________