הפנימייה שלי – פרק רביעי: ניק

פרק ארבע: ניק
"אלכס," מר גולד פנה אליי בסוף השיעור שבו אני ולינה פטפטנו ללא הפסקה, חיוכו חושף את שיניו הצחורות. "השיעור הבא שלך הוא אומנות, את רוצה שאני אלווה אותך?" הוא שאל בקול חביב, ואני חייכתי מיד.
"אני יכולה לקחת אותה." לינה אמרה, ואני הנהנתי.
מר גולד ישר את גבו. "אני שמח שמצאת לעצמך חברה, אלכס." המורים פה באמת מתאמצים כדי להבין אותנו… והם לא גועליים. מה קורה כאן בכלל? זה פשוט לא נורמאלי, בצורה… מרעננת.
הנהנתי שוב במבוכה, ופשוט עמדתי שם, עד שלינה משכה אותי אל המסדרון.
אני לא טובה במצבים מביכים. אחד מהחסרונות הרבים שלי.
"אני לא אוהבת את מר גולד." לינה ציינה, ואני הרמתי גבה בשאלה, והידקתי את אחיזתי על ספרי הלימוד הכבדים שמר גולד הביא לי לשיעורים הבאים. "יש לו זקן." לינה הסבירה, ואני צחקקתי.
"אז החלטת לא לאהוב אף אחד עם זקן?" שאלתי. ולינה הביטה בי בחוסר הבנה.
"מה פתאום."
נפלתי על הרצפה בפתאומיות, והציוד שלי התפזר סביבי בבלגן. כל כך צפוי שמשהו כזה יקרה לי. נאנחתי והתחלתי לסדר את הספרים, בטוחה שמישהו ניסה להפיל אותי, עד שידי נתקלה ביד מחוספסת ושחומה של נער. הרמתי את מבטי אל פניו ונרתעתי ממנו, בגלל שהיה כל כך קרוב אליי.
"היי." הוא אמר ועזר לי להתיישב חזרה. "אני מצטער שנתקעתי בך." הוא המשיך להסביר, עיניו הירוקות נעוצות בפניי.
"לא…" גמגמתי. "זאת אשמתי, הייתי צריכה להסתכל…" התחלתי להתנצל, אך הנער חייך והניד בראשו לשלילה.
הוא הניח את כף ידו על זרועי בהבעת חיבה. "אין טעם להתנצל, הייתי לא מרוכז. אני אשם. ואני מצטער על כך."
הנהנתי בשקט, מנסה להרגיע את פעימות ליבי שהאיצו ברגע שראיתי אותו. הסטתי את מבטי מעיניו המושלמות, וניסיתי להתרכז בסידור הספרים לערימה. אבל, כאילו הוא קורא את מחשבותיי, ידו של הנער התנגשה בי כל שלוש שניות. אחרי שגמרנו לסדר את הציוד, לחיי היו סמוקות לחלוטין.
ובכל הזמן שעבר, לינה פשוט עמדה לידינו ובהתה בנו.
לנער יש עיניים ירוקות ושיער כהה ומתולתל. הוא גבוה, שרירי ושזוף.
"אז…" אני והנער דיברנו באותו זמן, ולאחר מכן צחקקנו במבוכה. כמו שאמרתי, אני לא מצוינת במצבים מביכים.
"סליחה, אבל איך קוראים לך? אני חייב לדעת…" הנער שאל בחוסר בטחון, והשפיל את מבטו.
חייכתי. "אלכס." הנער חייך.
"ניק." הוא ענה במהירות. חייכתי. "ככה קוראים לי.. ניק." הוא הסביר, מגמגם.
לינה גלגלה את עיניה. מסתבר שהיא לא מחבבת את ניק יותר מדי.
"נתראה…" צעדתי אחורה באיטיות, נפרדת מניק לבינתיים. "ניק."
החיוך לא ירד לי מהפנים במשך כל אותו השיעור.