– הפנימיה – 6

פשוט התחלנו ליצחוק שתינו
ואז שמעתי -בום- !ראיתי את כולם מסביבי, לא היבנתי מה קורה שם כולם שאלו אותי אם אני בסדר הברמן רץ אליי ואמר שיש לו ארכת עזרה ריאשונה אבל אני הייתי מודעת לכל מה שקורה איכשהו ניסיתי לדבר ולא הצלחתי הרגשתי שסטפן הרים לי את הרואש כדיי שלא יגע בריצפה
לא קלטתי מה הולך זואת הייתה הרגשה ממש מוזרה, פיתאום ראיתי מישהו, הבנתי שהאחרים לא ראו אותו הוא משך אותי ללכת איתו ואז פשוט הלכתי איתו , אני באמת לא יודעת איך אבל הגוף שלי נישאר ואני יצאתי כאילו מהגוף היסתקלתי מהצד ואז ממש הייתי מבולבלת כשמי שעקבתי אחריו היסתובב ראיתי שזה דיימון, הייתי בשוק שאלתי אותו "מה קורה לי ?! מה הולך שם, מה קרההה ?! "
והוא פשוט נאנח על הקיר כשאני צועקת עליו. הוא אמר לי שהו מזהיר אותי, שזה יכול להיות מסוכן אבל שזואת אני, שיש בי משהו שיכול להישאר ביפנים ולא לצאת אף פעם אבל אם אני ירצה אני יוכל להישתמש בו אבל זה מסוכן הסתקלתי וראיתי שהוא כאילו יושב בבר ומיסתקל עליו ועליו האחרים והוא אמר לי שאני לא ינסה להבין כי זה מה שיכול ליקרות , רק שאני לא יצליח לצאת הוא אמר לי גם שאין זמן והוא נתן לי פתק שהיכנסתי לכיס במכנס שלי [מצב ממש מוזר… ]
הייתי נורא מבולבלת הוא אמר פשוט במישפט האחרון 'אין זמן ! תחזרי הדופק שלך יותר ! מהר עכשיו ' פשוט עצמתי את העיניים ואז פתחתי אותם, בגוף שלי-שלי והיבנתי שחזרתי הייתה לי סחרחורת ולחץ כזה [כמו שיש בטיסות ] באוזן פשוט קמתי והיסברתי שאני בסדר ושכלום לא קרה, זה סתם הלחץ שלי, טיפאני הושיבה אותי על הספה בצד השני של המועדון איפה שהמוזיקה יותר חלשה והיסתקלתי על כולם.
טיפאני שמה לב שאני מחפסת מישהו בעיניים שלי ואז היא אמרה "רק התנשקתם ואת כבר מחפסת אותו ? " אל תידאגי הוא בבר ..
היסתקלתי לשם היה קצת מסובך ליראות בין כל האנשים אבל אז הכל פיתאום עצר, גם טיפאני וגם כולם זה היה מוזר פשוט צעדתי אליו והישתדלתי להחזיק כי אני ממש לא יודעת איך להסביר את זה, אבל אני שלטתי בזה העפתי לדימון סתירה ונתתי לו בירכייה ואז חזרתי מהר לשבת והמשכתי לדבר עם טיפאני לכל מי שישב הייתה צמרמורת קלה ואז הוא המשיך ראיתי איך דיימון העיף את הפרצוף שלו לצד והיתקפל כ'כ צחקתיי, אמרתי לה שאני בסדר ושכדיי שנילך הביתה
הנהג של אמא של מאי החזירה את כולנו לבתים ואני והיא חזרנו הביתה כשהורדתי את המיכנס כדיי ללכת לישון משהו נפל מימנו, זה היה חתיכת נייר קרוע מהמחברת של דיימון [מצלצל מוכר ? ] הוא כתב לי – ' תיפני אליי בחשאיות ואל תעשי שטויות . אני בעדך ! תיזהרי ! ' – זה היה מוזר לקחתי מצית שרפתי את הפטק עתפתי אותו בצמר גפן שאליו היה לק מוסר וזרקתי לפח הקטן שלי מיתחת לשולחן העבודה הלכתי לישון חלמתי חלומות מעורפלים ומוזרים היתעוררתי מחלום שבו הצלחתי ליקפוץ מגג של ביניין בכותונת משוגעים לבנה ואז ניפרשו לי כנפיים ועפתי אבל בשנייה שראיתי את סטפן מולי ניבהלתי ונפלתי , ככה קמתי . אני זוכרת את החלום הזה מאז שהייתי ילדה קטנה, אבא שלי תמיד היו לו אורחים מוזרים ובינהם מישהו שהופיע לי בחלומות, הוא הישתנה לא מאט אבל אני בתוחה ששתיים מהלקוחות של אבא שלי היו דיימון וסטפן, אני לא יודעת במה בידיוק הוא עבר אבל הוא תמיד הוציא אותי מהחדר שהו עבד, אפעם לא פגשתי [כמעט] את האנשים שהו הביא לפגישות בבית רק פתחתי להם את הדלת הם חיכו אליי ואוליי ליוויתי אותם לחדר עבודה שלו, כמובן כל זה כשהייתי קטנה כי בגיל 15 הוא פשוט חלה, ומת.
היתעוררתי מהחלום וקמתי שתי דקות ליפני השעור המעורר שלי, התלבשתי :
http://www.polyvore.com/cgi/set?id=67349701
ראיתי את המיזוודות ואז ניזכרתי , שעוברים היום לפנימיה ומחר ? צובעים ת'לוקרים…. אין לי זמן אבל אני חייבת לדבר איתו, אני יקח מאחותי את המיספר וישלח לו S.M.S שניפגש בערב מתישהו…

הגעתי סוף סוף למיתבח אחריי שסיימתי לעשות מחליק לקחתי קפה ואת קופסאת המסטיקים שלי רצתי למעלה להביא את הטיק שלי ובינתיים טיפאני ישבה למטה וסיימה את הקורנפלקס
"בונ'א את אוכלת כמה שבאלך ונישארת מקלון ?! לא פייר T_T " אמרתי לה וסימנתי לה לצאת
"ייאלה בואי גם את לא שמה 2 טון מי ישמע שאת מיתלוננת אבא מחכה לנו הוא אמר שהיום הוא בבית אז הוא יעזור לנו להעביר את המיזוודות לפנימיה והיא הביא את הצבע ללוקרים כבר (: אה כה גם אמא שלך תעזור ^^ " היא אמרה בשימחה
"אמא שליייי