– הפנימיה – 32

' לא סיפרתם לה ? ' רן אמר וציחקק ' זה קורה עוד יומיים. ואז נתאמת איתכם. לכו עכשיו ' דיימון נעמד שם מולם והם הלכו
' מה ? ' שאלתי
__________________________________________________________________
' תיכנסי לבית ג'ן ' עמדתי שם ושמעתי את ניקולאס נותן לי הוראות פתאום
' אתה לא תגיד לי מה לעשות , ואת מה לא סיפרתם לי ?! ' אמרתי וחיכיתי לתשובה
' טיפאני. ' הוא אמר בהוראה .
' ג'ן בואי זה לא עניניינו ' והורידה ראש ואחרי זה משכה אותי איתה לעבר הבית
' תקשיבי, בואי לפה בשעה 20:00 ' הוציאה לי פתק עם כתובת
' אל תעני לי, אני יחכה לך שם רק רבע שעה. ' הנהנתי בראש הבנתי שאסור לי להשמיע צליל
' תעלי עכשיו לחדר תתחבאי בארון למעלה. ' היא אמרה ונהייתה לחוצה יותר
' אסור להם לדעת שאת פה, אני יקרא לך ' הלכה איתי למדרגות ודחפה אותי למעלה
פתחתי את הארון, למעלה ? מה זה ? הסתכלתי
לקחתי את האקדח שבצבץ מבעד לכרית של טיפאני וראיתי חלק קטן שיוצא, סגרתי את הארון מצד אחד, משכתי את הבליטה מלמעלה יצא מישם אפר, ואז ראיתי מסלול מסומן שמתי את האקדח על החגורה צמוד לעור שלי קפצתי למעלה הרמתי את עצמי, נתפסתי בסוגר של הנעל, אוף מה נעלי עקב עכשיו ?
הורדתי קצת את הרגל, השתחררתי, שמעתי את טיפאני למטה היא פשוט צעקה שם עליהם כניראה
ומישהו עלה במדרגות סגרתי את הבליטה הזאתי וזה ניראה רגיל
' המסלול, הוא זוהר, ללכת ? ואם יש שם משהו מסוכן ? ואם זה טוב ? ' חשבתי לעצמי ' לכי על זה ' החלטתי.
התחלתי לזחול ולאט לאט ניהיה מקום לעמוד הלכתי שפוף ולאט לאט כבר היה מקום ללכת עם גב ישר ועם עקבים 'איפה אני ? אפילו הארון שלי לא כזה גדול' שאלתי את האישה בלבן שעמדה מולי, היא התקרבה
' ילדה שלי, לא רציתי שתחיי כך .
עשיתי טעות את סולחת לי ? '
זאת הייתה אמא שלי. ראיתי את אמא שלי, בפעם הריאשונה בחיי בגיל 17 .
' את, את האמא שלי, את הולדת אותי '
' הולדתי אותך והקרבתי את עצמי, בתקווה שלא תצאי כמוני ' היא אמרה
' גם את ? ' שאלתי והבנתי שאני שלמה
' סבתא שלך. קיוויתי שתקבלי את הגן שלך כולו ממנה. ' היא אמרה ונדעה לי בפנים, בלחי
' אמא ? מה אני עושה כאן ? ' שאלתי אותה ונהייתה לי תחושה כזאת של שאיבה לאחור
' רגע ? איך נכנסת לפה ? מה עשית ? ' היא שאלה
' הארון אמא, רגע. איך. שנייה . איך את פה ? ' שאלתי והבנתי שאני
' לא ! ילדה שלי ! לא…. ! היא סיבבה אותי ודחפה אותי חזרה לשביל שבאתי ממנו, היא מתחיל להיעלם
' שלא תאבדי פה. את גוססת ! תילחמי ! ' היא אמרה לי בעודה רצה איתי וכמעט נכנסת איתי למערה שהובילה אל השביל, שהולך ודואך בהמשך הדרך
הדרך ניראת ארוכה יותר מהדרך לשם אני חייבת להספיק
האוויר ניהיה כבר
הגעתי נפלתי על הרצפה מעמדת הזחילה שלי הפתח אני לא מצליחה
שמעתי את טיפאני כבר 'איפה הרובה שלי ?! ' היא שאלה בבירור
'הרובה! ' הוצאתי אותו ושפשפתי את העור שלי הטענתי, יריתי ברצפה עשיתי לעצמי חור החזקה אבל הוא לא עבר למטה הכדור, זה הגיוני שהקיר עצר אותו ?
משכתי את הבליטה למעלה בכל הכח והבנתי שמה שחונק אותי היה מאחוריי כמעט הסתובבתי ואז נפלתי למטה וסטפן פתח את דלת הארון
'לא ! ' הוא צעק ונשמע הבום, אני נפלתי על הרצפה
טיפאני הורידה את הבליטה שבתיקרה ולא היה זכר אליה יותר
אני לא נשמתי
והעיניים שלי נסגרו
' תלחמי ילדה שלי ! ת..לח..מייי ' שמעתי את אמא שלי בראש עם דמותה הזוהרת רציתי לחזור, אבל אז שמעתי שוב ' ג'ןן ! ' דיימון צעק 'תישרי איתי ג'יניי תשארי..ייי '
' תילחמי ' שמעתי את אמא בפעם האחרונה והידיים על הגרון שלי הם שם, להלחם בהם, הבנתי !
אני חייבת להסתובב כמו בלילה הריאשון במועדון, הגוף שלי נישאר שם הנשמה שלי עלתה חזרה לאיפה שהיא הייתה והצלחתי להסתובב האיש היה עם מסכה, אבל נלחמתי איתו הרגשתי את הכוח שלי אוזל, כאיל, אני מתה
והנחתי את ידיי על הצוור של האיש שחנק אותי המאזניים התהפכו. חנקתי אותו האחיזה שלו נרפתה ואני התחלתי לנשום לא הרגתי אותו הורדתי לו את המסכה כמעט ואז הוא דחף אותילמטה
קמתי בצורה חדה ולקחתי נשימה בקול. כאילו חזרתי מהמתים
' לא ! ' צעקתי קמתי על הרגליים שלי על העקבים
עמדתי יציב לקח לי שנייה
נתתי אגרוף בקיר מעצבים 'לא ! ' צעקתי
הם לא הבינו למה אני מתחרפנת עמדו שם בשוק מהרגע שקמתי
' ג'יני מה קרה ?! ' טיפאני שאלה אותי וניסתה להירגע בעצמה
' לא ! לא טיפאני ! תספרי לי את גיברת מה אני לא יודעת ?! מה לא סיפרתם לה ?! על מה מור ורן דיברו שם !? ' חשבתי בראש שלי משהו אחר לגמרי 'הייתי צריכה לדפוק בו כדור ולהרים לו את המסכה ! הייתי צריכה לראות מי זה אחת ולתמיד ! מי האיום הגבוה מייי ?! ' זה מה שחשבתי בראש
'עצריי שניה קשה לעקוב אחרייך ניקולאס כריג עמד שם ונשען על הצד השני של הדלת
__________________________________________________________________