– הפנימיה – 13

הסברתי להן, זה חזר. הסיוטים – שלי – חזרו
" כשהייתי קטנה, רק אחריי שאמא שלי מתה , אבא שלי רק נישאר לטפל בי, הוא הכיר את אמא של טיפאני הם התחתנו וככה אני עברתי מהמקום המוזנח שחייתי בו למקום היפיפה הזה שאני בו עכשיו .
לפעמים אני חושבת שכל החיים שלי זאת טעות ענקית . שכל הסיוטים האלו זה מה שהיה קורה אם אבא שלי לא היה מכיר את אמא של טיפאני ובכלל, אם טיפאני לא הייתה עושה את השטות הזאת והייתה מיתחצפת לאבא שלה, הוא לא היה נותן לה סטירה ואז בחיים הם לא היו מתחילים לריב. ואז גם לא היו מיתגרשים וכמובן שלא היתחתנו מחדש עם מישהו אחר. אם טיפאני הייתה חוזרת בשעה 9 בערב ולא ב12 בלילה שום דבר לא היה קורה, לא לה ולא להורים שלה .
אבל אם אף-פעם לא היינו טועים , הדרך הייתה משעממת וטעויות תמיד מביאות משהו טוב אחריהם. בשבילי זה הבית החדש. ובשביל טיפאני זה האבא החדש, שהו לא אלכוהוליסט ולא מת כמובן .
אבל בסופו של דבר. כולם מתים אצלי, אמא שלי הייתה הריאשונה, ואבא שלי ? היה השני … ואני כ'כ שמחה, שהחברה של אבא שלי , [אמא של טיפאני] לקחה אותי אלייה, וכמובן התגברה והכירה את הבעל שלה, ג'ורג' שכמובן הוא וטיפאני וגם היא יודעים את הסיפור שלי .
ג'ורג' כ'כ נחמד אליי, וגם אמא של טיפאני אהנה תמיד התחשבה בי ותמיד גרמה לי להרגיש כאילו אני הבת שלה . האמיתית שלה, האחות של טיפאני .
אני מודה על כל רגע שהם היו איתי ואני לא יודעת מה היה קורה לי אם לא הם .
אבל הבתחתי לטיפאני שאני לא יחשוב על זה שוב. כי אז הם חוזרים – הסיוטים הנוראים האלו, שאני מכירה כ'כ טוב. עם האווירה האפלה הזאת הצרחות והפחדים .
זה גורם לי להרגיש לא שייכת להוציא אותי משפיות, זה הדבר הכיי כואב שיכול להיות, כשאני חולמת אותם, יותר ויותר קשה לי ליחות בלי ההורים האמיתיים שלי, זה פשוט בחלום אחד לוקח ומפיל את כל מה שבניתי לעצמי. זה נורא. זה כואב. וזה פשוט מפחיד . "
הסברתי את כל העבר שלי לבנות, שהיו איתי מהרגע שבאתי למישפחה החדשה והייתי איתן עד עכשיו, מכיתה ח' עד עכשיו . הנאמנות שלי , והתומכות שלי . גם כשרבנו לא היינו כמו כולן אף-פעם לא היתנתקנו לגמריי או שמרנו טינה אחת לשנייה, ובתח שלא פתחנו ת'פה על הסודות של אחת מאיתנו ץ או היתפצלנו לקבוצות שזה הכי גרוע שיקרה. ואני אומרת 'תודה לאל' שזה לא קורה. סיפרתי את כל זה בסופו של דבר, בתיקווה שכשיותר אנשים יודעים זה יקל עליי יותר, סיפרתי את הכל לרוני מאי וטיפאני שכמובן ידע את כל הסיפור אבל כניראה שכחה פרטים . עכשיו הן יודעות . אבל מה שלא יכולתי לומר, זה מה שעבר לי בראש מהשנייה שהתחלתי ליבכות ולספר את הכול עד לשנייה שסיימתי זה מה שקורה לי עם דיימון, וסטפן אני בתוחה שזה לא רק הם בסיפור הזה. יש עוד אנשים. ואני בתוחה ב100% שזה- זה מה שרודף אותי . ואת האמת שגיליתי רק כשהכרתי את דיימון באמת , במועדון באותו ערב.
מה שבתוח, האמת היחידה שלי זה, שזה לא קורה סתם .
"טוב תקשיבו בנות 3 בלילה עכשיו . אני לא חוזרת לישון, ומחר יש בצפרר… מה אני יעשה ?" אמרתי וקטעתי את כל המחשבות הנוראיות שעברו לי בראש .
"בואי תישני איתי, כמו שעשינו כשהיינו קטנות " טיפאני אמרה לי ופינתה לי מקום במיטה שלה שאני יבא לישון איתה.
"טוב.. אני אנסה, אני לא רוצה להעיר אותכן שוב, בואו נחזור לישון… " אמרתי בהיסוס
"זה בסדר" רוני אמרה "כן במצבים שזה קורה לך את יכולה לומר לנו ואנחנו שם בשבילך, תמיד ניהיה ! " מאי אמרה
עברתי למיטה של טיפאני ובבוקר ישר קפצתי מהמיטה כששמעתי את השעון המעורר מצפצף לי לקום בשעה 06:00 בידיוק כדיי שאני יספיק לצאת בשעה 07:30 לביה"ס שנימצא פה ליידנו ..
קמתי הערתי את כולן והתחלנו להיתארגן
התלבשתי ככה : http://www.polyvore.com/1212/set?id=67465647 [מראה 1. ]
שמתי הרבה איפור שלא יראו את הכחולים שיש לי מיתחת לעיניים בגלל הלילה.
ישבתי בכיסא במיתבח לשים את הנעליים ואז קמתי עשיתי לי קפה ויצאתי ליפניי כולן שיהיה לי קצת זמן לחשוב כשאני הולכת בדרך לביה"ס
"יצאתי לבד, אני צריכה להשלים משהו בחוברת חשבון שלי שבלוקר בנות נדבר בשיעור\שולחן קפיטריה בהפסקה ה4 ! אוהבבת :-* בוקר טוב יפוות" השארתי פתק וורוד מרכר תלוי על המקרר ויצאתי
"טיפאני ! " שמעתי את דיימון צועק לי ורץ להשיג אותי
"יש לך טעות . " אמרתי לו
"אה היי ג'יני, אתן דומות ! " הוא אמר לי ביזמן שכבר היה ליידי והתחיל ללכת
"כה אמרו לי את זה " עניתי לו
"אזז… מה חדש ? " הוא אמר עם החיוך הזה שלו
"טוב תקשיב ! אלל תשחק לי אותה עכשיו חמוווד פ'סדדר ?! " נעצרתי ודיברתי איתו בעצבים
"מה קרה לך פיתאום ? זה חזר ?! עכשיו את מיתעניינת ?! מאוחר מידיי את לא חושבת ?! " הוא אמר בכעס .
"מה מאוחרר מידייי ?! מי חזר ?! מה אתהה?! " אמרתי, ופיתאום, שמעתי את עצמי מדברת בטון דיבור שלי מהחלום .
דיימון הסתכל עליי וחייך, לאט לאט הוא התחיל ליצחוק . צחוק מזוייף כזה.
שוב עשיתי את זה פשוט עצרתי הכל ! שום דבר לא זז אפילו לא הגלים בים, בידיוק כמו מה שקרה במועדון שם . והפעם אני לא היתעלפתי נישארתי בהכרה
"עכשיו הזמן לא זז! ישלי את כלל הזמן בעולם מווותק ! אתה מוכן להסביר לייי מהה לעזעזל הוולך פה ?! " אמרתי לו כשהו ניסה לשחק אותה כאילו גם אוותו עצרתי, אבל אני יודעת שלא. אני שולטת בזה.
"טוב טוב. שבי אני יסביר לך . " הוא אמר
"נווו . " אמרתי לו וזירזתי אותו
"טוב אז ככה… פעם ליפניי מאות שנים זה התחיל .
__________________________________________________________________ ההמשך בפרק הבא 3>