הפנימיה-פרק שני

התקדמתי אל עבר הכניסה הראשית,
או מה שלא היו שתי הדלתות הגדולות ההן בחזית פנימיה.
ברגע שנכנסתי אל תוך הבניין, הרגשתי את זה,
זאת הרגשה שאני מכירה טוב מאוד,
זה העקצוץ הזה מאחורי העיניים שרומז על כך שמישהו
מסתכל עליי, לא הסתובבתי, רק בחנתי את מה שנמצא מולי
וזה היה אולם קבלה ענקי, בדיוק כמו שהיה מקובל בימי עברו,
היה אפשר לראות כי חלק מן הרהיטים המקוריים עדיין נשמרו,
וליד כמה פריטים מעט חדשים יותר, הייתה עבירה על-זמנית,
מחשבות כאלו בדרך כלל גרמו לי לצחוק על עצמי,
הרי על מי אני עובדת?
במקרה הכי טוב, תהיה לי כבודה משעממת, וחיים משעממים,
ומחשבות כמו אלו, לא ישנו כלום,
ולא חשוב כמה אשלה את עצמי.
ואז הרגשתי את העקצוץ הזה שוב והחלטתי להסתובב.
עשיתי את זה בחדות לפני שאדם יספיק להיעלם,
והצלחתי.
הסתובבתי בדיוק בזמן בשביל ללכוד זוג עיניים אפורות-כחולות.
"היי, אתה יכול לעזור לי?" אמרתי לפני שהוא יספיק לחמוק.
"בטח" קולו נשמע ותוך שנייה הופיע במעלה גרם המדרגות נער,
בעל שיער שחור, עיניים כחולות-אפורות וחיוך שמזמין צרות.
"אז תגיד, אתה יכול לעזור לי להגיע למזכירות?" שאלתי באדישות,
היה לי ברור שאני לא אהיה פה הרבה זמן, לכן, לא היה כול צורך
להיות נחמדה לאנשים, הרי מה רע בכמה אנשים שלעולם לא תפגשי שוב
ששונאים אותך?
"רק אם תסכימי לגלות לי את שמך"אמר וחיוכו גדל.
"קודם מזכירות"אמרתי לו ושילבתי את ידי על חזי.
"כרצונך"אמר והושיט לי יד כג'לטמן.
"אתה קודם"אמרתי לו והתעלמתי מן ידו המושטת,
הוא רק משך בכתפיו והתחיל ללכת,
במשך זמן מה הוא ניסה להתחיל ש.חת חולין, אך אני די קטלתי
את האפשרות לכך בכך שלא עניתי לו על שום שאלה.