הפנטזיות שלי – פרק 3

אז איך אני אתחיל, היום הזה היה ממש כייפי.
שיחת קבוצה בבוקר, משם לחדר אוכל, ומשם לבית ספר – הא, לא. אני וים הלכנו לחכות לעמית. הוא הפך לפנימיסט בדיוק היום. וזה דווקא ממש נחמד כי הוא אחלה ילד.
שעתיים היה מדעים, ושמעתי כל השעתיים האלה מוזיקה באוזניות והמורה לא תפסה אותי.
באמת שלא היה לי כוח לשמוע את הבלבולי מוח שלה. ואל תראו אותי כזאת, אני כן לומדת. פשוט ספציפית בשעות האלה לא היה לי כוח אלייה.
מקסימום אני אשלים.
רק היום בבוקר בר ואור נהיו חברים, ואז פתאום כמעט כולם התחילו להיות זוגות. שיהיה להם בכייף..
טוב, אז כן, אני מקנאה.. אבל קצת.
על מי אני עובדת, אני באמת מקנאה בהם.
אבל אני לא בטוחה שאני באמת מאוהבת בים או אפילו אוהבת..
הייתי צריכה לנקות את המדרגות, מה שלקח לי בערך, דקה – שתיים או בקיצור, כלום.
כי זה באמת כלום.
ואחרי זה הלכנו שוב לחדר אוכל. בטח אני מבלבלת אותכם קצת כי הרגע דיברתי על הבית ספר, אבל אני מדלגת על זמנים. זאת אומרת שמתי שהלכנו לחדר אוכל כבר נגמרו הלימודים וזה היה בשבע ככה.
חיכינו בחוץ למדריך, וכשים צחק על רועי ולירן שהיו צריכים לנקות את כל הכפר, המנהל היה שם ונתן לו לנקות גם. וכשהמנהל הלך פשוט יצא לי צחוק כל כך נוראי. וים זרק אליי "Fuck off" ואני כזה, "אחרייך".
היום היה כל כך ארוך ואני די סנילית ככה שאני חושבת שבטח פספסתי כמה פרטים, אבל לא משנה.
היום שירה לא באה, אמרו שהיא חולה או שלא יודעים מה יש לה.. אני לא ממש הבנתי אותם. אבל מצד אחד שמחתי, כי היא כל הזמן עם ים, והיא מהוותיקים, אבל היא אקסטרנית, זאת אומרת שהיא באה לבית ספר של הפנימייה וחוזרת לבית כל יום כרגיל.
אבל מצד שני, הייתי קצת עצובה כי היא כייפית, והיא אולי לא מרגישה טוב כל כך.
אני אדלג אל הפרטים היותר חשובים – הלכנו לבריכה.
חשבתי שאני לא אכנס אבל בסוף הם עשו לי חשק להיכנס. זה היה ככה: אני יושבת לי בכיסא בכייף ושומעת מוזיקה, ואז אני מסתכלת עליהם שוחים וכל כך בא לי. אז הלכתי להחליף לבגד ים, ושמתי מעל חולצה, חזרתי, וקפצתי לבריכה.
היה ממש כייף, כי ים הרים אותי והייתי צמודה אליו. הרגשתי חמימות כזו. הסתכלתי עליו אז, וכל כך רציתי לנשק אותו, כאילו זו איזו סצנה מאיזה סרט.
כשחשבתי על זה נהייתה לי צמרמורת בכל הגוף.
אור כל שניה הטביע אותי ובקושי נשמתי, אבל בסוף יצאתי מזה.
מידייו הנוראיות.
זה מזכיר לי שעברתי מ-ים אל גיל כל כך הרבה פעמים וכל שניה הרמתי את כפות הרגליים, "רואים, לא רואים, רואים, לא רואים…" לק בצבע תכלת. זה מה שרואים, ואז לא רואים כי אני מכניסה את כפות הרגליים לתוך המים.
אני מאוד קנאית לים, אבל יוצא לפעמים שאני כמעט מראה לו, ולא מראה לו. אני לא רוצה להראות לו את זה. כי אז אני ארגיש מובכת..
אני וים רצינו להסתובב, וים רצה להסתובב איתי לבד, הוא אמר שכל הזמן כשהוא רוצה לדבר איתי לבד, כל אחד בא ומפריע. אז, ישבנו איזה שלוש דקות על הספסל כי היה צריך כבר ב23:00 להיות בבניין, ולישון. ולא, מחר אין לי בית ספר, אבל בכל זאת אני מתעוררת ב6 בשביל להסתובב איתו קצת לבד.
וכשחזרנו והייתי במקלחת, לפניי קבענו ל4, הוא אמר לי לילה טוב. ולא ממש שמעתי טוב.. אבל השינשינית שהייתה איתנו בחדר אמרה שהוא מוסר לי :"לילה טוב" ו"אני אוהב אותך" – בהתחלה לא הבנתי, אני לא יודעת אם היא הוסיפה את זה או שהוא באמת אמר את זה.
עניתי:"גם אני אוהבת אותי!" וצחקתי.
גם עכשיו אני מחייכת כמו מפגרת.
כשהיה כבר כיבוי אורות, השינשינית הייתה איתנו בחדר ודיברה איתנו ואני כזה:"סיפור! ספרי לי סיפור!"
ואז היא התחילה לדבר:"פעם אחת, הייתה ילדה בשם מור, והיה ילד בשם ים, וים נכנס בסערה והצהיר:"מחר, לא בארבע, בשש! אני אוהב אותך"." צחקתי מלא, ואז היא המשיכה:"והיא הצהירה:"גם אני אוהבת אותי!"." ואז בכלל התפקעתי מצחוק.
היא כיבתה את האור ויצאה, ואמרה שהיא תהרוג אותנו אם היא תשמע דיבורים.
לילה טוב(: