הפנטזיות שלי – פרק 2

אז, יש לי איזה שעה רק לכתוב ולספר על כמה שים נחמד, וחמוד.. אבל לפעמים גם ממש מעצבן שבא לי להוריד לו כאפה! אפילו שתיים.
הוא לא מבין על מה הוא מדבר שהוא מעצבן אותי כל כך.
מסתבר שהוא לא יודע שאני התחלתי לחבב אותו…
אתמול היה כייף, לא כזה כייף. אבל כייף.
בבוקר ישבתי על הספה, אני ועוד כמה ילדות הגענו כמה זמן לפני כולם, אני לא ממש זוכרת מי היה איתי.
עבר כמה זמן, וכולם הגיעו למצב של חצי עיגול עם הכסאות, וחצי ריבוע עם הספות. אני ישבתי על הספה, וים התיישב לידי.
דיברנו קצת, ואיכשהו הגעתי למצב שסיפרתי לו משהו שגיליתי בחג על המשפחה שלי.
דודה שלי, הייתה אמורה להתחתן עם אבא שלי(!)
ואבא שלי, הכיר את אמא שלי לפני שדודה שלי והוא התחתנו.
אבא שלי התאהב באמא שלי, ובסוף ביטל את החתונה והתחתן עם אמא שלי. כן, זה פאקינג חתיכת סיפור. זה מרגיש כמו איזה טלנובלה.
כולם הרעישו במועדון, והמדריך רצה לדבר, רק אחריי איזה חמש – עשר דקות, נתנו לו.
והוא בעצם סתם עיכב אותנו, המצחיק אמר לנו "בוקר טוב" והעיף אותנו לחדר אוכל.
כמו תמיד, תפסתי כיסא, וציפיתי שניקי תשב לידי, אבל בסוף היא ישבה בשולחן מאחוריי וג'וי ישבה לידי, ככה שגם לא היה מקום לידי. (ישבתי בשולחן בפינה השמאלית)
וים ישב מולי.
רק, חבל שאנחנו לא באותה כיתה.. הוא במדעית, אני ברגילה. אבל אני יותר גדולה ממנו! בשנה. טוב, תכלס מה אני משוויצה בזה? הוא חכם ממני בהרבה..
אבל לא כזה איכפת לי.
כל היום לימודים עבר ממש נחמד, למרות שאיחרתי קצת לחשבון, לא נראה לי שהמורה ממש שמה לב כי נכנסתי והיא לא העירה לי. או שהיא כתבה.. אין לי מושג אני לא מצליחה להיכנס לסמארט-סקול הזה.
לים יש רמקול, והמפגר הזה הדליק אותו במרכז למידה, יש לו מזל שהוא שאל אם מותר כי אחרת היו תופסים אותו ופשוט לוקחים לו את זה.
אחרי המרכז למידה, הלכנו למועדון ומשם לבריכה.
שמתי את החולצה של בר לבריכה, צהובה בטן עם חוטים שכמה מהם ירדו בבריכה.
רז עשתה לי על הכתפיים בבריכה למרות שלא ממש רציתי, אבל אחרי זה, קצת שחררתי, ונתתי לה.
ואז גיל החצוף הזה חשב שגם לו מותר!
ואז כמעט כולם חושבים שהם יכולים להיכנס לי בין הרגליים! (לא נשמע טוב…)
לפניי, כשממש נכנסנו, צללתי עם ים לתוך הקרקעית של הבריכה, זתומרת אני צפתי, ולא הצלחתי לרדת, אז הוא תפס אותי, ואני לא יודעת למה(!) צחקתי.
ויישר הוא הוציא אותי כי הוא חשב שקרה משהו. הוא דואג לי.
כשיצאנו חזרנו לחדרים ומה שהכי חרא הוא שבר לקחה את הזמן שלה במקלחת, ואז כשאני נכנסתי כבר כולם היו צריכים ללכת לחדר אוכל, ואף אחד *אף אחד* לא חיכה לי.
וקצת הייתי עצבנית אז לא דיברתי כל כך הרבה, אשכרה התרכזתי באכילה.
וים אפילו לא הבין שוב למה אני עצבנית.. אבל לא משנה. זה כבר עבר.
כשהלכנו לאנדרטה, כל הזמן ניקי וים רבו אחד עם השניה, בעצם, ניקי הרביצה לו פשוט והוא החזיר לה במילים.
קינאתי במובן כלשהו. כן, קינאתי.
ודפקתי לו חתיכת אגרוף, והוא שוב לא הבין למה!
והוא החזיר לי בשתי כאפות קטנות.
כל הדרך חזרה התלוננתי שאין לי מצב רוח, והוא נתן לי חצי חיבוק. רק מהמגע שלו על הבטן שלי הרגשתי צמרמורת. ניסיתי להתרחק מההרגשה הזאת, אבל הוא כל הזמן תפס אותי, עד למועדון.
ישבנו בספה ושמתי עליו רגליים בזמן שראינו סרט דיי מפגר.
שכחתי להזכיר שבבוקר המדריך שאל מי לא ישן בלילה, ואני הייתי אחת מהן, כי לא הצלחתי להירדם כשטליה נוחרת מפה ועד סין.
בקיצור, לא הייתי בפלאפון אתמול כי ישנתי מ21:00, זה היה סוג של ברכה ולא עונש בשבילי כי הצלחתי להירדם לפניי טליה.
ועכשיו בוקר, ככה ש.. למועדון.