הפליט ממוליאמרטו- פרק 2 חלק א'

"היי! מי זה שם?" לאונרדו התעורר לקול צעקות רמות שבאו מכל כיוון.
עיניו החומות של לאונרדו נפקחו באחת וראו שלל צללים על האדמה שמסביבו, כולם מקיפים אותו ומתבוננים בו, הוא ניסה להרים את הראש, אך אור השמש החזק להט בעינוי והוא הרכין את ראשו למטה.
"ילד, מה אתה עושה פה? איפה המשפחה שלך?", שאל המבוגר ביניהם, "מה קרה?"
לאונרדו הביט על הגבר עם הזקן והשיער השחורים, מלא קמטים וצלקות מכל הקרבות שכנראה השתתף בהם, עם עינוי השחורות שנוצצות בדאגה, זה היה האדם הראשון שלאונרדו ראה מאז שברח מכפרו. "אני… אה… הכפר שלי… הוא הושמד… על ידי פולשים… ו…", גמגם לאונרדו.
"תביאו מים לילד!", צעק ואז פנה ללאונרדו, "אתה בטוח עכשיו ילד, אין לך מה לדאוג".
"איך אני יכול להיות בטוח שאתה תדאג לי ולא תהרוג אותי, כמו שהאנשים הרשעים האלה עשו?", שאל בחשש.
"אתה לא מאמין לי? טוב, אתה תלמד להאמין לי, בינתיים בוא נמצא לך בגדים נקיים, אני רואה שאלה כבר עשו את עבודתם".
"תודה רבה לך אדוני, אך אני עדיין לא סומך עלייך", אמר וגמע את נאד המים בשלוק אחד.
האיש פיזר את שערו החום של לאונרדו ופנה ללכת משם אך לאונרדו עצר אותו, "מה השם שלך?"
"פרנצ'סקו בוליאני דה רומא, אבל אתה יכול לקרוא לי פרנס".
"תודה לך אדון פרנס, על הכל".
"קדימה ילד, בוא אחרי", אמר פרנצ'סקו והתחיל להתקדם. לאונרדו החל לעקוב אחריו בעוד הוא שואל שאלות ברצף, "למה עזבת את רומא?", "לא היה לך טוב שם?", "איך רומא נראית?", "היא באמת כזאת גדולה?", "אתה מבוקש?", "למה אתה נודד?", "מישהו איים עלייך?"
"ילד! תירגע, אני לא יכול לענות על הכל בבת אחת, וחוץ מזה, אני בכלל לא יודע את שמך, מאין באת?"
"שמי הוא לאונרדו בריגאטי דה מוליאמרטו, אדוני"
לאונרדו ופרנצ'סקו נכנסו לתוך האוהל הגדול ביותר במחנה. "אז מוליאמרטו היה הכפר שנשרף אתמול? חבל, אהבתי את הכפר הזה, היה שם שיכר טוב וכלי נשק מצוינים, חבל שהוא הלך. טוב, אי אפשר להחזיר אותו, אז אני מניח שאתה אתנו עכשיו לאונרדו, נמצא לך כלי נשק במידה שלך ובגדים ונכשיר אותך להיות חלק מהקבוצה הכבר לא כל כך קטנה שלנו"
"איזה קבוצה? מה זאת אומרת להכשיר? רגע, אמרת כלי נשק? אני בסך הכל בן 13!"
"אוי ילד, יש לך כל כך הרבה שאלות. אנחנו המִיגְרַנְט ג'וּסְטיצְיָה (מאיטלקית: מגרי הצדק) . ההכשרה שניתן לך היא הכשרה כללית של כל כלי הנשק שנמצאים בעולם, לפי דעתי כל ילד אמור לדעת להילחם ולהן על עצמו, לא חשוב אם הוא בן מלוכה או לא. ודבר אחרון, בן 13 זה גיל מאוחר מאוד להתחיל אצלנו הכשרה".
"המיגרנט ג'וסטיציה?! אלה אתם? אתם הגיבורים של כל איטליה, מצילים אנשים מידיהם של בני המלוכה, האנשים שיכולים לעשות הכל, אתם ממש… ממש ישו, אני גאה להיות בקרבך, לידֶר דֶל מִיגְרַנְטֶה ג'וּסְטִיצְיָה (מאיטלקית: המנהיג של מהגרי הצדק) ", אמר וקד.
"חה-חה, לא צריך לקוד לפני, אני בסך הכל עוד מן אדם מן המניין, לא משהו מיוחד, אנחנו פשוט עושים מה שאחרים לא מעזים לעשות, להתנגד לכנסייה ולממלכת בורג'ה הארורה, ממש משפחת אפיפיוריות, מביאים את הצרפתים על ללב ליבו של הוותיקן ולאחר מכן עוד נותנים להם את נפולי, רודריגו בורג'ה הוא האפיפיור הכי מושחת שהיה אי פעם, הוא אפילו לא איטלקי, ספרדי שעלה למעמד באיטליה בזכות בצע ושחיתות. אבל אותי לא מעניינת הכנסייה, אני בכלל יהודי, אני רק רוצה להפסיק את סבלם של הנוצרים מהכנסייה הארורה, רבים מחשיבים אותי לישו החדש, אך אני לא כזה, אני פרנצ'סקו, המושיע של איטליה, בדיוק כמו משה רבנו, יותר נכון הרב שלי, גואל ומושיע, אך לעולם לא מבקש דבר לעצמו, הלוואי והיה לי את כוחותיו של משה לדבר עם הקדוש ברוך הוא, אך אני יאלץ להסתפק בחרב, בקשת ובשאר כלי הנשק, אני רק מקווה שכל הדם שנשפך יתקבל בברכה כמעשה טוב על שמי. ובאשר אלייך, אתה בטח נוצרי נכון? אני ילווה אותך לאוהל של הנוצרים, שם יש את הברית החדשה ומתפללים נוצרים נוספים אה, ותשתדל לא להיתקל במוסלמים, הם לא כל כך אוהבים אתכם, הנוצרים".
לאונרדו היה מרותק בכל משך הנאום, פרנצ'סקו ניחן בכח בלתי רגיל לשכנוע אנשים, עוד תכונה משותפת בינו לבין ישו שבגללה החשיביהו כמותו. לאונרדו הלך אחרי פרנצ'סקו לאוהל פעור פה והמום, גם משום שהמושיע של צרפת הוא יהודי, וגם זה שעכשיו הוא חלק מקבוצת המתנגדים הגדולה ביותר נגד בורג'ה.
"תתכונן ילד, אני עומד להציג אותך בפני שאר הנוצרים", אמר פרנצ'סקו ופתח את פתח האוהל, "אנשים יקרים, כבוד הוא לי להציג את חברכם ושותפכם החדש, לאונרדו בריגאטי, שהוא הניצול היחיד מהשרפה של מוליאמרטו, קבלו אותו, תדריכו אותו ותעזרו לו בכל מה שהוא צריך, הוא עדיין בשוק"
לאונרדו ראה אוהל ענקי מלא נשים, נשים וילדים שכולם מסתכלים עליו. חלקם נראו לו אכזריים וחלקם נחמדים. מסתבר שפרנצ'סקו הפסיק את הכומר בדיוק באמצע התפילה, לכן הוא נראה מרוגז. למשמע דבריו של פרנצ'סקו חלק הנהנו בראשיהם וחלק התלחששו, בטח על כמה עלוב הוא נראה עם הבגדים שקרועים מהענפים ומתלאות היער שעבר. בסופו של דבר עזבו את ההתעניינות בו וחזרו להתפלל.
"זה עבר חלק, לא? למה שלא תצטרף אליהם?", אמר פרנצ'סקו והלך לדרכו.
לאונרדו הנבוך מצא מיטה פנויה שעליה שם את הבגדים החדשים שקיבל והצטרף לקהל המתפללים.