הפילוג – פרק 3

פרק 3:

ליבי נכנסת לאולם. כולם מביטים בה. לחשושים נשמעו ברקע. היא דילגה בין כל הכיסאות, כאשר היא מתעלמת ממבטה הכועס של דריה. בסופו של דבר ליבי מתיישבת על הכיסא הכי שמאלי שמרוחק מכולם באולם.
כולם מסיטים את מבטם מליבי ברגע שהיא מתיישבת וחוזרים לנעוץ את עיניהם בדריה, שלוקחת את רגליה ומתקדמת בצעידות כלפי הנערה שלובשת שחור.
"בוקר טוב לך, מספר עשר שלנו"
"ליבי" היא עונה לה בקרירות, "יש לי שם"
מבטה של דריה מופתע על חוצפתה של ליבי. היא לא מגיבה לה ישירות. מעניין אותי מה עובר לה בראש ברגעים אלו, מעניין אותי יותר גם מה עובר לליבי בראש.
דריה משלבת את ידיה ומתרחקת מליבי, היא מתחילה לדבר כאשר גבה מופנה אליה: "כולכם הגעתם לעבוד כאן, כאשר המדינה ממנת את השכר שלכם בשנה הראשונה על מנת שאנחנו נכיר את התלמידים המצטיינים של המדינה שלנו. אבל זה לא אומר שבסוף השנה הזאת כולכם תמשיכו לעבוד כאן"
העקיצה הזאת הייתה מכוונת לליבי.
"הבנתי שבשנה הקודמת המשכתם להעסיק את כל מי שהגיע בטופס השייכות" אחת הנערות שיושבות מאחורי פולטת.
דריה מחייכת לעברה חיוך מזויף, "בשנה הקודמת הגיעו אלנו בדיוק ממחצית האנשים שיושבים כאן. בעצם בעשור האחרון אתם שברתם שיא של מספר האנשים שמעוניינים לעבוד בעיתון האמת שבאים מטעם מסמך השייכות"
דריה משלבת את ידיה ולוקחת אוויר, "עכשיו, בואו אחרי"
היא מתקדמת לכיוון היציאה וכולנו מתחילים ללכת אחריה. אני ואמבר הולכים צמוד אחד לשני ואדי מתהלך אחרינו. יש לי הרגשה שהוא לא מתכוון להרפות מאתנו בזמן הקרוב.
אנחנו יוצאים מהאולם לכיוון המעליות.
"כולנו לא ניכנס ביחד למעלית, לכן ניפגש בקומה העשרים".
דלתות המעלית נפתחת ואליה נכנסת דריה ויחדה חמישה מאתנו.
אני, אמבר, אדי, ליבי ונערה נמוכה נוספת מחכים למעלית הבאה. דממה מלחיצה גורמת לליבי לדפוק מהר. אני שונא סיטואציות כאלו.
"אני אדי" שובר אדי את הדממה כשהוא פונה לליבי ולבחורה ליד.
"קוראים לי דפי" אומרת הנערה הנמוכה ומחייכת לאדי. ליבי אפילו לא מורידה את מבטה לכיוונו של אדי שלא מוותר ופונה אליה.
"ואיך קוראים לך?"
ליבי שותקת ומפהקת.
"לא יפה להתעלם" אומר אדי ומביט בעיניה מלאות האיפור השחור.
"חשבתי שבשביל לבוא לעבוד בעיתון צריך לפחות לדעת לקרוא" אומרת ליבי ומצביעה על תג השם שלה. פניו של אדי קפואות מהזלזול שליבי מפגינה כלפיו, ורגע לפני שהוא רוצה לענות לה דלתות המעלית נפתחות וליבי נכנסת ראשונה לתוך המעלית.
אנחנו נכנסים אחריה ולוחצים על הקומה העשרים.
אני ואמבר מביטים בעיניים זה של זה. ידה של אמבר נוגעת לרגע בידי, משהו בה מפחד מהסיטואציה שהיא נמצאת עם אחת כמו ליבי במעלית. אני יודע אילו סוג של נערות אמבר לא מתחברת אליהן – וליבי היא מהסוג הזה.
"את יודעת, לא צריך להיות אנטי. אנחנו הולכים לעבוד ביחד במשך שנה לפחות, אני במקומך הייתי משנה את הגישה השלילית הזאת. תחשבי איך ההורים שלך היו מרגישים אם הם היו רואים אותך מתנהגת ככה"
במהירות ידה של ליבי תופסת את גרונו של אדי ומצמידה אותו לקיר במעלית. אני קופץ בבהלה ויחד איתי גם אמבר ודפי.
"לעולם אל תדבר על ההורים שלך, הבנת?" אומרת ליבי כשפניה נראות מתוחות. אדי מנסה להיפטר מאחיזת ידיה של ליבי בגרונו ללא הצלחה.
אני קופץ בין ליבי ובין אדי, נדחף בכוח ומפריד ביניהם, "תירגעו! תירגעו!"
ליבי מתרחקת מאדי. המעלית נעצרת והדלתות נפתחות.
דריה מביטה לעבר אדי כאשר היא רואה את פניו כחולים, "אתה בסדר?"
ליבי מביטה בעיניו של אדי שמביט בה. ואז אדי מביט בדריה, "אני… אני… יש לי בעיה עם מעליות שלוקחות אותי לקומות גבוהות". הוא משקר.
"בעיה לא טובה" מצחקקת דריה, "כי אני רוצה להציג בפניכם את המשרדים שלכם".
אנחנו מביטים לעבר כל הקומה הפתוחה, שמזכירה את הלובי של המבנה. באמצע הקומה ישנם 10 שולחנות מחוברים המופרדים במחיצות. על כל שולחן יש מחשב, קלסר, מחברת וכלי כתיבה.
"כל אחד שיבחר את שולחן העבודה שלו, תשבו מולו ותדליקו את המחשבים" אומרת דריה במהירות.
כולם רצים לתפוס את השולחנות הקרובים לחלונות שמהם אפשר לראות את הנוף העוצר נשימה של עירנו.
אני מתיישב באמצע, כאשר מצד ימין שלי מתיישבת אמבר ומצד שמאל שלי מתיישב אדי. השולחן מולי מתיישבת בו ליבי רק מכיוון שזהו השולחן האחרון שנותר.

אני פותח את המחשב. בפנים ישנם כמה מסמכים: "מפת מבנה עיתון האמת", "כיצד להתחיל לכתוב כמו שצריך" ו"פרויקט ההתחלה שלי".
"מסמך מפת מבנה עיתון האמת יסביר לכם איפה נמצא כל דבר במבנה הזה, למי שחדש כאן יכול ללכת קצת לאיבוד" אומרת דריה, "במסמך כיצד להתחיל לכתוב כמו שצריך תמצאו טיפים של צוות העורכים שלנו כלפיכם, אף אחד מכם לא נולד להיות עיתונאי ואין לנו סיבה שתתחילו לכתוב מעכשיו כמו עיתונאים מקצועיים. זהו דבר שצריך לרכוש אותו בעבודה הזאת".
"ומה זה פרויקט ההתחלה שלי?" שואלת דפי.
דריה שולחת חיוך זדוני, "זהו חברים, פרויקט הכתיבה הראשון שלכם. בכל אחד מהמחשבים יופיע נושא אחר שתהיו צריכים לכתוב עליו. הנושא נבחר באקראי לפי בחירת המקומות האקראית שלכם. שימו לב, כבר בשבוע הבא תהיו צריכים לשלוח אלי באימייל את הכתבה שלכם על הפרויקט הזה. ויש פרס לשני הכותבים הטובים ביותר.. את הפרס אגלה לכם בהמשך. בינתיים תתחילו לעבוד"
"להתחיל לעבוד?" הופתע אדי, "אנחנו רק הגענו לכאן, אין לנו מושג מה לעשות"
"כל מה שאתם צריכים לדעת נמצא על המחשב הזה" אומרת דריה ומתחילה להתקדם לאחת הדלתות שנמצאות ליד המעלית.
"אני אהיה במשרד שלי, שנמצא כאן אתכם בקומה – כל דבר שתהיו צריכים תפנו אלי, בצורה מכובדת כמו שצריך" אומרת דריה ומביטה בליבי במבט עוקצני.