IPP

Noya1 12/08/2014 732 צפיות 5 תגובות

הסיפור עוקב נערה ששמה ריימונד.
ריימונד מנהלת את חייה כמעט כמו נערה רגילה, היא לומדת בבית ספר רחב שנמצא ברחובותיה עטורי האנשים של לונדון, יש לה חברים שגם הם בני נוער.
הוריה של ריימונד, אריאן וג'רי, הם כמעט ולא בבית, הם נמצאים תמיד ברחבי הגלובוס, לא, הם לא מטיילים, ועם כך גם לא לראות נופים, אריאן וג'רי הם סוכנים, באירגון שנקרא IPP
(international policer progact). הארגון עובד בשיתוף עם ה- FBI והם מחלקים בניהם פרויקטים כאלה ואחרים.
ריימונד שחייה בצילו של הארגון, מגיל קטן אימנו אותה להיות חברה בו, אביה שהוא אחד מהסוכנים הטובים ביותר שלהם, נמצא רוב היום שם, ואילו אמה, שגם מצטיינת בתחומים מסוימים, מדי פעם בבית מכינה לריימונד אוכל ומדי פעם מתאמנת באיגרוף, במתחמי האימון של הארגון.
בכול יום שני וחמישי, פעמים בשבוע, ריימונד נכנסת למכונית שחורה, שגורמת ללא קצת מבטים להסתובב, בתוך המכונית מכסים לה את העייניים, והיא נוסעת כחצי שעה לרחבות הארגון, שם, מביאים לה מורים בנושאים שונים, לא נושאים שבני נוער רגילים לומדים, אלא, אגרוף, הגנה עצמית, משחק יריבותי ועוד רבים ואחרים.
בכול רגע נתון, הוריה של ריימונד יכולים לארוז בטענה כי ״עוברים לעיר אחרת״ או ״ריימונד צריך ללכת״ ולא מוסיפים פרטים, כן, יש שלל משפטים שמרחיקים את ריימונד מהחיים הקודמים, ופותחים לה שער לחיים חדשים.
היא לא אוהבת את זה, כמובן, אך זה לא באמת משנה את העובדת כי הולכים למקום אחר, זה יכול להיות בקצה העולם, או שמא בשכונה ממול.

———-

לובשת את הטיי'ץ השחור והצמוד, עם גופיה כחולה וצמודה, בגדים נינוחים לאימוני היום יום שלה, מביטה במראה, סורקת את המראה הרגיל שלה, השיער השחור החלק והארוך, שמגיע עד אמצא גבה, אסוף לקוקו מתוח וגבוה, שלא חלילה יפריע לה באימונים, בשכבת המייקאפ הדקה, שמסתירה כול פרט להיותה בת שבע עשרה בלבד, היא לוקחת את העיפרון השחור שלה, שלאחרונה היא משתמשת בו הרבה, ומורחת עוד פס עבה מתחת לעיניה, עיניה צבועות בשחור, משהו שבנתה לעצמה במהלך השנים, כול כמה זמן מוסיפה עוד פס דקיק, והולכת על החבל הדק שאימה יכולה לגזור בכול רגע נתון.
היא בוחנת את ידיה הגדולות, אך עם כך נראו נשיות ועדינות, מסתכלת על האף הקטן שלה, פניה חלקות מטבעם, עורה השזוף והכהה שקיבלה מאביה, מתנחמת בעובדה שלפחות בדבר אחד דומה לו, שאיפתה של ריימונד בחיים זה להגיע לרמתו של אביה ובכול המובנים, במראה, אביה למרות שהוא נכון לעכשיו בגיל שלושים וארבע, נראה בן נוער, עיניו הירוקות והכהות שמשתלבות יפה עם הזיפים הקטנים שמשלימים את מראו היפיפה להפליא, גם ביכולות הקרביות של אביה היא גאה ביותר, למרות שהיא מודעת לעובדה כי אסרו עליה לספר ואילו לא מילה על דבר זה.
היא לקחה מסטיק מהארון הגבוה שבמטבח שם נמצאים המסטיקים החריפים שאותם כול כך אוהבת, היא לוקחת את הפאלפון החכם שקיבלה מהוריה לפני כחודש, ויוצאת למכונית השחורה שכבר חיכתה לה כמו בכול שבוע, בימי שני וחמישי בשעה ארבע בצהריים בדיוק .

היא נכנסה לבנין המוכר, שבו היא ידעה שנמצאים לא מעט חדרי אימונים, חדרי אלקטרוניקה וחדרי תינוקות, בדיוק איפה שריימונד גדלה, כמובן שלא כאן, בלונדון, אמרו לה שהיא נולדה בעיירה קטנה בשם 'וויסטל' שנמצאת דרומה בגלובוס בבית התינוקות של הארגון.
היא נכנסה לחדר האימונים, מורידה את מעיל העור שלבשה.
היא הרימה את ראשה והסתכלה על השעון שהיה תלוי לצד המזגן, השעות הורה על השעה 16:47, מה שסימן כי בעוד שלוש עשרה דקות, יכנס לחדר סמואל מאמנה האישי, אותה הוא מאמן כבר כמעט חמש שנים.
על ידיה היא חבשה את כפפות האגרוף האדומות שלה, שכמו תמיד היו מונחת בתא שלה לצד מגני הפנים והבכיים מתקרבת אל עבר שק האגרוף הכבד והקשה שאותו היא אוהבת להכות.
היא חבטה בחוזקה, מסתכלת על השק כאילו הוא יריבה המושבע, מנגבת טיפת זיעה שהתכנסה למצחה, מה היא הייתה עושה ללא האגרוף היא אינה יודעת.
בתוך תוכה היא מודעת לעובדה כי האגרוף הוא התעסוקה היחידה שהיא אוהבת, התעסוקה היחידה בה היא יכולה לשכוח מהכול.
״אני בסוף יחשוב שכבר סיימתי לאמן אותך״ אמר סמואל והסתכל אל פניה בהתעניינות, סמואל שהיה גדול ממנה בעשר שנים בדיוק, וגם לו כבר הייתה ילדה משל עצמו, שככול הנראה שתגדל תהיה כמו ריימונד.
הוא התקדם לכיוונה, מסובב את פניה מצד לצד, בוחן את תוי פניה, או שבעצם את הזיעה שהייתה עכשיו על כול עורה החלק, ״סמואל?״ היא שאלה בחשש.
״את משתפרת מיום ליום, הסוכנת ריי,״ זאת הייתה הפעם הראשונה שסמואל קרא לה בשם אחר מ״ריימונד יקירתי,״ או ״ריימונד ילדתי״.
״את רק הולכת ומשתפרת ריימונד״

היא אמרה לי לא לעשות את זה, אבל בכול זאת, אני ממש רוצה להגיד תודה למיראל, שתקנה לי כמה דברים כאן, והעירה לי כמה הערות שלדעתי שיפרו את הפרק.

זה ממש שונה מכול שאר הסיפורים, אבל רציתי לנסות משהו קצת שונה, תגידו אם זה נראה בסדר, ותשתדלו להעיר ולדרג:)


תגובות (5)

זה ממש יפה :)
באמת, אהבתי מאוד ^^
את חייבת להמשיך!
זה טוב שאת מנסה דברים חדשים!

12/08/2014 13:18

    גם אני חושבת..
    למרות שאני אוהבת את הסגנון הזה בהרבה פחות!:)

    12/08/2014 13:23

שמעי זה יפה והכל..אבל למה את מתחילה סיפור ולא מסיימת ? לא בשביל לפגוע או משו אבל אם את מתחילה סיפור ולא מסיימת איך אני ידע שאת זה תסיימי ? אני שונאת להישאר במתח וזה סתם חבל כי אני מאמינה שהרבה חושבים ככה…סתם נקודה למחשבה שתהייה לך.. :-)

12/08/2014 13:22

    הפסקתי רק את 'הזכרון האחרון' וגם אותי אני כנראה ימשיך.
    בקשר ל'הפחד בלהאמין באלוהים' אני פשוט מפחיתה,פחות פרקים.
    ואת זה העליתי רק כדי לראות אם זה יפה..
    תודה ❤️

    12/08/2014 13:28

סבבוש…;-) אבל תמשיכי את הסיפורים האחרים מהר :-)<3

12/08/2014 13:50
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך