העלה האחרון שעל העץ – פרק ראשון

בשממה שבמדבר, שעוטף אותו רק הרים צהובים ושמים צלולים בלי ענן
קשה שלא לאבד את השפיות…
במיוחד שאין אף אחד שיאמר לי בוקר טוב ולילה טוב, אין אף אחד שיחזור מהעבודה וינשק אותי, אין אף אחד שאיתו אריב מה נאכל לארוחת הערב או מה נראה בטלויזיה.
הדבר היחיד שמחזיק אותי שפויה, הוא העלה האחרון, שלנצח יזכיר לי את משמעות חיי.
אספר קצת על עצמי,
שמי שרה סטפני סטיב. מעולם לא אהבתי את שמי- שרה סטפני.
הדבר היחיד בשמי שאהוב עליי הוא שם בעלי הראשון- סטיב, שאמצתי במהלך השנים ולבסוף נהפך לחלק ממני- לחלק משמי.
אני נשואה פעם שלישית (ואני מקווה האחרונה) לבעלי היקר- מארק אנתוני סמית'.
יש לי שלושה ילדים מנישואים קודמים, ואחת מנישואיי למארק.
נולדתי למשפחה אמריקנית, יהודיה, עמידה ודתית.
אני השלישית משישה אחים.
אמי תמיד אמרה לי שאהיה אישה עמידה ששומרת ונלחמת על דעתה- היא תמיד קוותה שאהיה רבנית.
אחי הבכור, יונתן, תמיד שיבח אותי על פיקחותי ועל כך שאני ילדה ממולחת. הוא תמיד קווה שאני זאת שתירש את העסק המשפחתי.
בארצות הברית, פגשתי את שלושת הבעלים שלי.
שם ילדתי את ילדיי האהובים,
ניהלתי שם חיים שלמים-מאושרים ופחות- ובשנייה של הסחת דעת איבדתי הכול.
איך זה קרה, אתם שואלים?
זה סיפור ארוך, על אהבה,נפילות, עליות ובעיקר- אמונה.