העיניים האלו פרק 1
"אמא, נכון שאמרת לי פעם שאסור לי לעשות דבר ללא רשותך?" אני שומעת את אליסה, אחותי הקטנה והתמימה, שואלת את אמא שלי.
"כן. מה את רוצה לעשות?" היא שואלת אותה וחותכת בצל.
"אני רוצה לצאת לטייל ביער." אליסה אומרת ואמא שלי מפילה את הסכין שלה ומביטה באליסה בזעזוע.
"לעולם לא." היא אומרת והולכת לישון, אני מתיישבת על הספה ומתחילה לצייר, אנדי, אחי התאום, יושב לידי.
אליסה עוברת על פני בזמן שהיא הולכת לחדרה, אני מתמסרת לציור ושוכחת ממנה לחצי שעה שבה אני לא שומעת ולא רואה דבר פרט לדף המתמלא בשרבוטי העיפרון שלי.
צעקתה של אליסה מעירה אותי מהרוגע שבו אני שרויה, היא מגיעה עמוק מלב היער.
זו צעקה של פחד ואימה ואני מבינה שאליסה לא הקשיבה לאמא ויצאה ליער.
"לא." אני לוחשת ומזנקת ממקומי, בלי להתלבש ובלי לעשות דבר אני רצה אל תוך היער כשרק סכין מטבח בידי.
אני מוצאת את אליסה מדממת בקרחת יער קטנה. השמלה הלבנה שלה קרועה לגזרים והחזה שלה מרוטש בשלושה חתכים ארוכים ועמוקים, העלים, השמלה ואליסה ספוגים בדם, אני כורעת מעליה ומנסה להנשים אותה אך ללא הצלחה.
היא מתה.
אני נופלת על גופתה הקטנה ומתחילה לבכות, אני לא מאמינה שלא שמרתי עליה מספיק טוב, שנתתי לה למות.
רשרוש עצים מעיר אותי מהבכי, אני רואה שני עיניים אדומות באפילה של השיחים, הם גדלות ומתקדמות לעברי.
אני קמה ובורחת משם, אני רצה שעות וימים ללא הפסקה ולא יכולה לעצום את עיני כי הם שם, העיניים האלו חודרות לסיוטים שלי ולא נותנות לי למצמץ אפילו לדקה.
אלו העיניים האלו.
תגובות (0)