העולם הבא- פרק 4 ( הסיפור שלכם)

הצהריים האלו היו המדהימים ביותר שהיו לי בחודש האחרון, סוף סוף היה לי עם מישהוא לדבר. אני וג'יין הסתובבנו בכל הכפר ודיברנו על הכול. אפילו אמרתי לה על סיקל ואד. היא הכי התלהבה מחדר התצפית שהחליטה לבוא כמוני בלילה הזה אליו. כששאלתי אותה את מי היא הולכת לראות היא אמרה שאת צ'יינה וכשהיא שאלה אותי עניתי לה שאני רוצה לעקוב אחרי כל צעד וצעד של סיקל. היא לא נראתה מופתעת שאמרתי לה את זה כי היא מכירה אותי כל כך טוב ויודעת שזה מתאים לי כל כך.
הכול ביננו זרם, כל פעם שדיברנו על משהוא שאמור להישמע כבד הפך להיות קליל כמו כל שאר השיחה. לאחר סיום השיחה שלנו היה כבר ערב ולכן אכלנו במהירות ארוחת ערב בשולחן צדדי והלכנו במהירות אל חדר התצפית. לאחר שיצאנו היא סיפרה לי שצ'יינה בסדר גמור וכך כל שאר חברנו, ואני סיפרתי לה שאין שום דבר חדש עם סיקל חוץ מזה שיש מישהוא על הכוונת שלו, אבל הוא לא אמר מי. אחרי זה הלכנו לספרייה הקרובה לחדר האוכל והתיישבנו שם ביחד ודיברנו עד שקול צפצפני התקרב .
" איך עבר עליכם היום אדון וויל וגברת ג'יין?" האישה בעלת הקול הצפצפני עמדה כבר מולנו וספרים היו בידיה.
" עבר מעולה." עניתי לה בנימוס המרבי למרות שלא ידעתי מי זאת
" אפשר רק לשאול. מי את?" לפני שהאישה בעלת הקול הצפצפני הסתובבה והלכה עצרתי אותה כדי לדעת מה זהותה.
" אני הספרנית והמנהלת של הספרייה הזאת. נעים מאוד, קיילי." היא הציגה לנו את עצמה בצורה המובנת ביותר
" נעים להכיר." ג'יין אמרה וחיוך עלה על פנייה, ועכשיו גם על הפנים שלי ושל קיילי.
" לא יכולתי לא לשמוע על מה דיברתם." קיילי התיישבה ליד ג'יין למרות שלא הזמנו אותה לשבת, היא נראתה בגיל עשרים, אולי קצת יותר. מה שנראה לי טיפה מוזר. ספרנית בגיל עשרים?
" על מה דיברנו?" באמת לא הבנתי מה היא רוצה מאיתנו
" אני יודעת הכל. על הרוצח המטורף ההוא, ועל החברים שלכם שבסכנה." קיילי אמרה באותו גוון קול צפצפני רק רגוע יותר.
" תשמעי קיילי, אני נורא שמחה שאת חושבת שהחיים שלנו מעניינים אבל אנחנו נשמח אם תלכי." ג'יין אמרה בקול החצוף והמוכר כל כך שלה.
" אני חושבת שאני יכולה לעזור לכם." קיילי התעלמה מדבריה של ג'יין והפעם נעצה בי מבט בוחן
" איך בדיוק?" ג'יין שאלה את קיילי באותו הקול מלא החוצפה. שלמדתי לחבב מאוד בשנים שהכרתי אותה.
" אני לא יודעת אם אתם יודעים. אבל אחותי הגדולה היא המנהלת של החלל הזה." אמרה קיילי בקול עוקצני טיפה והרגשתי את התבוסה מחלחלת בגופה של ג'יין.
" ואיך זה יכול לעזור לנו ?" ג'יין לא קיבלה את תשובתה של קיילי והמשיכה לדבר באותו גוון קול.
" אני יכולה לבקש ממנה להוציא אתכם החוצה ולהזהיר את החברים שלכם. ואולי אפילו להרוג את הרוצח המטורף הזה." אמרה קיילי והפעם התבוסה של ג'יין הייתה גדולה מתמיד.
" ולמה לך לעזור לנו?" שאלתי את קיילי שלא נשמעה לי כל כך אמינה
" אני לא עוזרת לכם." קיילי ענתה לי בקול המעצבן ביותר שלה.
" אני עוזרת לבן שלי. אוסטין." אמרה קיילי ותמונה של אוסטין מדבר על אימו שמתה ממחלת הסרטן שהייתה בת עשרים וחמש בלבד ושהיה אך ורק בן שלושה חודשים בלבד.
הוא אמר ששמה היה קיילי.
זאת אמא של אוסטין!