העולם הבא- פרק 1 ( הסיפור שלכם)

" וויל, תורך ללכת לתצפית." אישה גבוהה ורזה שלא ראיתי קודם לכן התקרבה אלי וקראה לי להגיע אל 'חדר התצפית'. תוך כדי הליכה לחדר עשרות אנשים נעצו בי מבטים עד שנכנסתי לחדר, החדר הוא חדר רגיל, קטן יחסית שבמרכזו יש שולחן, בתוך השולחן מובנה משקפת וכשמסתכלים במשקפת וחושבים חזק חזק על מישהוא שעדיין חי אתה יכול לעקוב אחרי יומו, מה הוא אמר, עם מי הוא דיבר, ואיך הוא ממשיך בחייו בלעדיי.
היום החלטתי לבדוק מה שלומה של אחת מחברותי היחידות שנשארו בעולם הרגיל, ג'יין. הכנסתי את ראשי למשקפת וחשבתי על הפעם האחרונה שראיתי את ג'יין ומספרים התחילו לרצד במוחי ואז פתאום תמונה ברורה מאוד של ג'יין התחילה לרצד במשקפת, היא בגלידריה של גריי. אני זוכר שאני הלכתי איתה כל יום אחרי בית הספר כדי לאכול שם גלידה או לשתות איזה מילקשייק. לידה ישבו אוסטין ואוריה שהיו גם הם חברי. הם התחילו לדבר על היום הקשה שעבר עליהם בבית הספר ועל השמועות שרצו באותו השבוע. ואז פתאום ג'יין קמה מהשולחן, חיבקה חזק את אוסטין ואוריה ויצאה מהגלידריה לכיוון השוק המרכזי של העיר. לרוב לא הלכנו לבד לשוק כי נורא מסוכן שם אלא אם כן אתה חייב משהוא נורא דחוף, אבל עכשיו ג'יין כבר נכנסה לאחד מהחנויות הדגים הגדולות ביותר בשוק, וגם המסוכנות ביותר בשוק. אבל אני לא יכול להיות שם כדי לעזור לה..
היא שאלה את המוכר בחנות כמה שאלות ויצאה מהשוק בחזרה הביתה, אבל אז קרה הלא יאמן. בן אדם שחושב מסכה תפס בגופה של ג'יין ומשך אותה אל החנות שלו בשוק. הוא לקח סכין מאחת המגירות, התקרב לג'יין ולחש לה כמה מילים, מילים שהרעידו אותי כל כך. ' נתראה בעולם הבא' הוא אמר. אותם המילים האחרונות שאני שמעתי לפני שמצאתי את עצמי כאן. רציתי לצרוח אבל ידעתי שזה לא יעזור, כי זה כבר מאוחר מדי. בקרוב מאוד ג'יין תבוא לבקר כאן. בעולם הבא.
הורדתי את המשקפת ויצאתי מחדר התצפית שחלחלה עברה בגופי, היה לי ברור שזה לא צירוף מקרים, היה לי ברור שהבן אדם הזה הולך לעבור כל ילד שאי פעם הכרתי במטרה אחת: להרוג אותו.
לא ידעתי למה, אבל הייתה לי תחושה חזקה כזאת. ידעתי שחברי בסכנה ושאין לי שום סיכוי להציל אותם.
" איך היה בחדר התצפית?" קולה הצפצפני של ליל העיר אותי מהמחשבות על מה שרק קרה
" את יודעת.. רגיל." שיקרתי לה
" ועכשיו, האמת." היא ענתה לי ונעצה בי מבט שאומר שאין שום סיכוי שאני יצא מכאן בלי להגיד לה בדיוק מה קרה
" זה לא עניינך." החלטתי לנסות לעמוד על שלי
" אל תגרום לי להתעצבן. מה קרה לך בתצפית?" היא עמדה על שלה והפעם קולה היה מאיים
" תעזבי את הילד." נער גבוה ורזה התקרב אלינו וגרם ללילי ללכת
" נעים מאוד, תומר." הוא הושיט את ידו אלי
" תודה על שהצלת אותי מלילי." אמרתי לו
" כן. היא יכולה להיות קרצייה לפעמים. פשוט תתעלם ממנה." תומר ענה לי כשהוא נועץ את העיניים האפורות והיפות שלו.
" רוצה לשבת איתי בארוחת הצהרים?" הציע לי תומר, הנהנתי והלכתי אחריו לשולחן עגול שבו ישבו ארבעה אנשים.
" חברים תכירו את וויל." תומר קרא את שמי מול חבריו בזמן שאני התיישבתי לצידו ולצד בחורה בעלת שיער קרמל ארוך וגלי
" וויל תכיר את מל, אדמונד, ויולט, ואמילי" תומר עבר בין הנערים והנערות שישבו ליד השולחן, הבחורה שישבה ליידי הייתה מל. לצידה ישב נער גבוה מאוד בעל אף טיפה עקום ששמו היה אדמונד, ליידו ישבו ויולט ואמילי , אחת עם שיער שחור גלי עד הכתפיים והשנייה עם שיער בלונדיני ארוך ויפה.
" נעים מאוד." אמרתי בקול חנוק טיפה
" אז.. מאיפה באת אלינו?" אדמונד הוא היה הראשון התחיל את השיחה אחרי כמה שניות של שקט מביך
" מה זאת אומרת?" לא הבנתי את שאלתו
" איך נהרגת?" אדמונד חזר על שאלתו, שהפעם העירה בי את החלחלה שעברה בגופי כשיצאתי מחדר התצפית
" רצח." אמרתי לראשונה את המילה הזאת בקול רם. מאז שנהרגתי ידעתי שאני נרצחתי, אבל לעולם לא יכולתי להגיד את זה בקול רם, אבל קולו המרגיע של אדמונד והאבן הזאת שהייתה על הלב שלי פשוט עשו את שלהם.
" איזה כיף לך !" אדמונד אמר בקול קופצני, גיחך טיפה והלך מהשולחן.
" אל תתייחס, הוא פשוט מאוד אוהב להיות ציני." תומר הסביר את דבריו של אדמונד שעכשיו כבר לא היה נמצא בשולחן
" איך הוא נהרג?" שאלתי את השאלה המתבקשת
" התאבד." תומר ענה לי בקול חנוק
" ואתה?" שאלתי את תומר
" רצח." הוא ענה באותו הקול והרגשה נוראית עברה בגופי
" טוב אני חייבת ללכת לחדר התצפית, ביי חברים." אמילי קמה מהשולחן ונעלמה מחדר האוכל. כמה דקות אחר כך גם ויולט קמה מבלי להגיד דבר.
עכשיו אני, תומר ומל יושבים אחר ליד השני ואוכלים את הארוחה בחוסר רצון, הכל כדי לא לדבר אחד עם השנייה.
" שמעתם שיש ילדה חדשה?" לילי התיישבה ליד מל בשולחן שלנו ואני רק רציתי לזוז מהשולחן
" מגניב. איך קוראים לה?" תומר אמר בקול חסר כל התלהבות
" ג'ניפר נראה לי, שנייה יש לי כאן תמונה." לילי אמרה בקול ישב והכניסה את ידה לכיס הימני של מכנסי הג'ינס שלה. כשפרשה את התמונה על השולחן דמעה זלגה על פניי.
" הכול בסדר וויל?" תומר שאל אותי ודאגה נשמעה בקולו
" ג'יין." אמרתי ומחנק נשמע בקולי.
ג'יין מתה.
רק ארבעה חברים נשארו חיים.
בינתיים.