הסנטה מריה | פרק – 1

נשמע נקישה על הדלת. "יבוא" אמר קול בתגובה. ידית העץ הכהה הסתובבה קלות ובעקבותיה נפתחה הדלת הכבדה. קול צעדיו של האדם שנכנס נשמע ברור וחזק. אור הנרות הקלוש חשף פנים חיוורים. "שלום ריצ'רד" אמר האדם שנכנס לחדר. "דרק גלנר" ענה ריצ'רד בקול ענייני.
"הרבה זמן שלא התראנו. מה שלום אמך?"
"היא מתה" ענה ריצ'רד בקול קר.
"אני מצטער לשמוע" אמר דרק.
ריצ'רד הפך בכל רגע ליותר חסר סבלנות "דרק, אין לי הרבה זמן, כידוע לך. אנא גש לעניינך".
"זה בקשר לצדפות" אמר דרק בזהירות. היה נדמה שהוא כבר ידע מה תהיה תגובתו של ריצ'רד. צחוק. גבוה וקר. לאחר שפסק צחוקו של ריצ'רד הוא שינה את הבעתו במהירות מפחידה ואמר "מאין ידוע לך על הצדפות?"
"ארוזדון." אמר דרק. "אז הגעת עד לשם" שאל ריצ'רד "יפה לך ידידי…" המשיך בגיחוך. "עד לשם ויותר!" אמר דרק בכעס. "ספינתי עגנה בנמל ארוזון, בזזנו את הרכוש של מחצית מתושביה!". ריצ'רד רק המשיך לחייך ואמר "אני רואה שלמדת ממני משהו…"
"אתה יוצא מהנושא, ואתה יודע זאת!". "אוקי, אז בוא ספר לי. מה בארוזון גרם לך לגלות על הצדפות?"
"סיזר. פגשתי אותו שם והוא סיפר לי על תוכניותיו, הוא גילה לי כל פרט ופרט, התנהג כמו מטומטם אמיתי."
"אני מבין למה" אמר ריצ'רד בלעג "אתה טוען שסיזר סיפר לך את כל הפרטים? טוב אז כנראה שהוא שכח את הפרט הכי חשוב."
"איזה?" שאל דרק בחשש, על פי הבעתו של ריצ'רד, זה לא עמד להיות משהו טוב. "הפעם האחרונה שמישהו, למעט בן אדם, נגע באחת הצדפות האלה קרתה עוד לפני שאלכסנדר מוקדון נולד"
"למה אתה מתכוון?" שאל דרק. "אני מתכוון לומר שהסיכוי שלך להגיע לצדפות שווה לסיכוי שאי פעם תראה אותי מעופף בשמיים עם כנפי פיה. אין שום הוכחות לקיומן של הצדפות, חוץ מסיפורי הזיתים שמכרו לבני אדם במשך אלפי דורות. בכל מקרה, גם אם הן קיימות, סיזר ימצא אותן לפניך, ייתכן אפילו שבזה הרגע הן בידיו". "זה לא ייתכן" אמר דרק "כי סיזר מת".
"אתה?" שאל ריצ'רד בהפתעה. דרק הרים את ידיו לגובה כתפיו ואמר "בידיים האלה".
"אני צריך את המפה שלך" הוסיף דרק. "ומה תיתן לי בתמורה?"
"כל דבר שליבך חפץ בו…"
"גם משהו שבלתי אפשרי להשיג?"
דרק הנהן, יכולותיו אף פעם לא נדמו לו כמוגבלות, התנהגותו הקרינה את אופייו השחצני. אך למרות הכל, הדרך שבה נהג כלפי ריצ'רד לימדה את הכל שהוא חושש מפניו.
"אני צריך את השיקוי הירוק"
"ואתה תקבל אותו. אחרי שאני אקבל את המפה."
"בסדר." אישר ריצ'רד. "אתה מקבל את המפה, אני את השיקוי, חלוקה הוגנת. אני מעמיד לרשותך שלושים ימים במספר. מהתאריך הנוכחי, יום ראשון ה- 17 לנובמבר. בשנת 1752. עד ליום שלישי ה- 17 לדצמבר"
"אני מקבל את דברייך."
"רגע!" צעק ריצ'רד בהפתעה "אתה לא צריך ספינה?"
"כבר יש לי אחת…" אמר דרק, על פי קולו, הוא קיווה להימנע מהשאלה הזו.
"איזו?" שאל ריצ'רד.
למשמע המילים הבאות, אפילו ריצ'רד בחזותו האדישה והמאיימת, לא יכל להסתיר את הפתעתו הרבה.
"ספינתי היא

הסנטה מריה…"