הסנטה מריה | פרק – 6

אור השמש הקלוש שביצבץ מהחלון העיר את דרק משנתו. שוב פעם הוא התעורר למציאות האפלה. לקחו לו כמה רגעים לשחזר את מאורעות הימים האחרונים. דרק שוב פעם תהה בליבו למה באמת הסכים לצאת למסע הזה. "אני צריך את זה…" הוא מילמל בשקט, מנסה לשכנע את עצמו, אולי בפעם האלף כבר. בחוץ כבר נשמעו קולות המלחים. בכל הלילה ישנו במשמרות, משני צדי הספינה, חתרו וחתרו. כשהגיע תורם, הם ירדו לגוף הספינה וצנחו מיד בתוך אחד הערסלים שהיה שם. כמובן שדרק אף פעם לא טרח לומר למלחים שגם הוא ישן מדי פעם, הוא גם לא רצה לטרוח. אך כמובן שהיו כמה מלחים שתהו בנוגע לכך, אך שתקו מחשש שייפגע בהם אם יפגינו את סקרנותם בפומבי. הובס היה ישן בכל לילה בערך כחמש שעות שבהן ארבע הפסקות – כל אחת לאחר שעה. בהפסקות השינה שלו הוא סייר ברחבי הספינה ובדק "בשם דרק" אם הכל עובד כשורה. אם היו שואלים אותו מה עושה כעת דרק, היה שותק ומעמיד פנים שלא הקשיב. הוא לא יכל לסכן את מוסרו ולשקר, אך לא העז לומר ולו מילה אחת יותר ממה שצריך. במילים אחרות – הוא לא אמר דבר. כאשר היו המלחים הסקרנים ביותר מציקים לו, היה עונה "דרק זקוק לזמן לבד. אם ברצונך לדעת מה הוא עושה בחדרו, אתה מוזמן להיכנס לשם. אני בטוח לחלוטין שדרק מאוד יהנה לשוחח איתך ועם הסכין שלו", למשמע המילים היה המלח משתנק ועונה תשובה כמו "אז הרצפה נראית נקייה, אדון הובס?". אחת הדרכים של דרק להבטיח שהמלחים לא יתקוממו נגדו הייתה פשוט להתנהג באכזריות רבה ובקור מר. הוא היה מאמץ חזות נוקשה ביותר ותמיד היה מוכן אם סכינו בכיסו. הוא דאג לכך שהסכין תבצבץ מעט מעל הבד החום המתקלף כדי שתרתיע את המלחים. כמובן שגם האיומים מאוד עזרו לו. רב המלחים כל כך יראו ממנו, עד שבקושי היה מגיע למצב שבו היה צריך לפגוע פיזית באחד מהם. בעוד דרק עדיין מהרהר בליבו, נכנס הובס בהפתעה לחדר. "קפטן, הגענו. זה ממש פה…" דרק לא האמין למשמע אוזניו. כמובן שהסנטה מריה הייתה מהירה, אבל לחצות מרחק כה רב בימים מספר?
דרק יצא מחדר הקפטן והביט לפניו. במרחק של קילומטר אחד בערך מהספינה. נגלה לפניו קרחון ענקי. כזה דבר יכל היה לראות רק באחד מן הקטבים של כדוה"א. "כן" הוא אישר "זהו זה!". מלח אחד שלח בו מבט חטוף, כאילו תוהה לגבי משהו. "היי אתה!" צעק לו דרק. המלח, אף שהיה גבוה וחסון נהבל קלות, אך בכל זאת התקרב אל מתחת למרפסתו של הקפטן. "אתה מאוד אוהב להסתכל ולהביט. אתה רוצה אולי שאני אראה לך את הים מקרוב?"
"ל-לא" מילמל המלח בחשש. "יפה" ענה דרק. "הגד לחבריך המלחים לזרוק את העוגן מיד. אנחנו עוצרים פה."
המלח לא חיכה למילה נוספת, הוא הסתלק מיד ותוך חצי שנייה כבר קבוצה קטנה של מלחים דאגה למילוי המשימה.
"כאלה פחדנים…" מילמל לעצמו דרק.
המדרגות למרפסת הקפטן חרקו קלות. אדם נמוך מעט ושמנמן עלה עליהן – מי אם לא הובס כמובן. אור השמש הביא לניצוץ בעיניו הירוקות. "קפטן, מה הדבר הבא?"
"חכה לזה."
"אבל בטוח לא נמצא את הצדפה מרחפת אלינו מין הים."
"נכון. כדי להשיג את הצדפה צריך לעבור אותם"
"את מי?"
"את הסירֵקסים…"