הסנטה מריה | פרק – 5

דרק יצא אל המרפסת שעליה נבנה חדר הקפטן כשהובס בעקבותיו. קולו של דרק השתנה לקול קפוא מאכזריות "הרימו את העוגן! פתחו את המפרשים! אנו מפליגים לכיוון צפון!" כל המלחים החלו להתרוצץ ברחבי הספינה. הם היו 40 במספר. כחמישה מלחים משכו ממעמקים את העוגן והרימו אותו אל הספינה, כמה פתחו את המפרשים, כמה פנו לקדמת הספינה, בניסיון לחפש גורמים שאולי יפריעו לספינה בדרכה. "הים נקי!" צעק אחד המלחים. חבורת מלחים חסונים התפצלו והחלו לחתור בכל כוחם במשוטים. מהר מאוד הספינה תפסה מהירות רבה והמשיכה להאיץ. הסנטה מריה הייתה אולי הספינה היקרה ביותר ששטה על פני כדוה"א, אבל כדי לנצל את כוחה נזדקקה לקפטן ולצוות חזקים במיוחד. הסנטה מריה הייתה ספינה מרהיבה ומרשימה, יופיה קרן לכל עבר. בדים וחבלים בגוונים של זהב ושני השתלשלו בצידי הספינה והשתלבו ביחד. אך הדבר לא הרס את המראה המאיים של הספינה. המפרשים השחורים הענקיים שובצו בגולגלות ענקיות שמעליהן, מעוצב כצבעי הבדים והחבלים – סימלה של הספינה. S גדולה שבתוכה כתוב ההמשך anta וM – ענקית ובה ההמשך ari'a. על זרועו של כל אדם שהתנדב לתפקיד בספינה היה מקועקע הסמל הזה. עפ"י חוקי הסנטה מריה המלחים היו אמורים להישאר על הספינה ולעבוד שם כצוות של הקפטן, אך דרק שינה את הדבר. כדי שכל המלחים יהיו חזקים וחסונים: ברגע שהגיע המלח למצב שבו לא יכל למלא את תפקידו באופן מלא – יכל לעזוב את הספינה למשך שארית חייו וזאת בתנאי שימצא אדם אחר שיחליף את מקומו. הקעקוע היה גם סימן לעזר, בעבר השתמשו בו כדי למצוא מלחים שניסו לברוח. אך מלח היה יכול להצליח לברוח רק בדרך אחת – לקפוץ לים הפתוח ולהסתכן בטריפה ובטביעה, אם היה המלח מצליח, הקפטן היה מחפש אותו. אם הוא לא מצא אותו, הניח לו ללכת. למרות שכמעט כל פעמים היה הקפטן מוצא את המלח. הקעקוע היה סימן זיהוי. חוקיה הנוקשים של הסנטה מריה, לא הפריעו לכל המלחים ואכן היה אדם אחד שהצליח לברוח, היו לסיפורו הרבה גרסאות. כמה אמרו שהקפטן הניח לו לברוח, כמה אמרו שהקפטן לא מצא אותו, כמה אמרו שכריש ענקי ריחם על חייו והצילו מידיו של הקפטן וכמה אמרו שהוא מת, אך נשמתו ריחפה מהמצולות ונכנסה לגוף של אדם אחר. כל סיפור במשך הדורות הפך ליותר ויותר מופרך. אך לסיפורים נוספה אימה כה רבה עד שהפחידו את המלחים ומנעו מהם לנסות לברוח. הובס – העוזר הנאמן של דרק, נשבע בשבועה מיוחדת שישאר כה נאמן לספינה ולמורשת שלה, כך שאפילו לאחר מותו, נשמתו תמשיך לשוטט בה. הדבר עזר לדרק לבטוח בהובס, אך מעט הטרידה אותו השאלה מה הניע אותו לעשות זאת. שמש נובמבר הסתתרה מאחורי עננים אפורים. ספינות לא נראו באופק, הכל היה טוב. עברו ימים, דרק המשיך לומר לעצמו שהכל יהיה בסדר. "זה טוב. הכל עובד טוב…" הוא היה ממלמל לעצמו בכל פעם שהביט במלחים ממשיכים וממשיכים לחתור. אך עדיין משהו הפריע לו, כאילו שכח דבר מה, משהו שיעזור לו לקבל את מבוקשו.