הסנטה מריה | פרק – 4

"אתה מרשה לי, קפטן?" שאל הובס.
"כן."
הובס הקיף את השולחן ועמד ליד דרק, השרטוט שנגלה לפניו לא היה נראה כמו מפה, זה היה מין דגם בתלת מימד של כדוה"א. אבל היה נדמה שאותיות קטנות מדיו מתחילות למלא את הדף.
'כשברא פוסידון את הים, ברא גם חמש צדפות. כל אחת הניח במרכז אוקיינוס. בכל חמשת האוקיינוסים שעל פני כדוה"א. האדם שימצא את הצדפות…' קרא הובס.
"למה זה הפסיק?" שאל הובס וראה שדרק הרים את ידיו מהמפה.
"אני לא יוד…"
"הידיים שלך, קפטן!"
דרק הניח את ידיו על המפה והאותיות חזרו להתגשם על הדף.
"…יזכה להפוך ליורשו של פוסידון ויקבל חיי אלמוות, המסע למציאת הצדפות יהיה ארוך וקשה. רק האדם שחשק בך במשך כל ימי חייו יצליח להחזיק בצדפות" סיים הובס לדקלם ושאל "אך המפה שייכת לריצ'רד, איך נדע שהוא לא מחזיק בצדפות?"
דרק נגע שוב במפה. שוב פעם החלו להתגשם אותיות דיו שחורות.
"המפה מאבחנת את מבוקשך. כשאתה נוגע במפה, היא מראה לך את הדרך לדבר שאתה הכי רוצה. לכן המפה הזו היא אחת משבעה עשר האוצרות…"
"ומה ריצ'רד הכי רוצה?" שאל אותו הובס.
"אני לא יודע." ענה דרק.
"אז מאיפה אנחנו צריכים להתחיל?" שאל הובס ואז ראה שחלק מסוים של המפה זוהר.
"אנחנו מתחילים באוקיינוס הקרח הצפוני…" אמר דרק בלחישה.
"אבל זה בלתי אפשרי לחצות את כל האוקיינוסים בשלושים ימים בלבד."
"אפילו פחות" ענה דרק, מוטרד מעט. אך ברגע שנגע במפה שוב, אותיות הופיעו עליה כמו בפעם הקודמת, כאילו איזה אדם בלתי נראה כותב אותן בדיו. דרק חייך והוסיף "ואני חושב שמצאתי פיתרון."
***