הסנטה מריה | פרק – 3

דרק המשיך להתקדם. המסדרונות השתחלו ביחד כמו מבוך. אך דרק, שזכר אותם כמו את ידיו, הצליח למצוא את היציאה במהירות. אחד המלחים ששמו היה הובס, שם לב לכך מיד וצעק בקול "כוונו את המפרשים והכינו את העוגן! אנו יוצאים לדרך!" כל אנשי הצוות של דרק ענו בקריאה כדי לאשר שכך ייעשה. הובס ירד מהספינה וקפץ לדרק שעמד מטרים מספר ממנו, הוא התקרב אליו ושאל "קיבלת אותה?" דרק ענה בקוצר רוח "כן."
"כמה זמן?"
"שלושים ימים"
"איפה נתחיל?"
"אני עדיין לא בטוח.צריך לבדוק במפה"
"אני יכול לעזור לך, קפטן?"
"כן."
דרק עלה על הספינה כשהובס בעקבותיו. הסתיו הביא איתו רוחות קרירות שנשבו ושרקו ללא הפסקה. כובעו של דרק שמין הסתם כבר היה בלוי ומכוער מגילו ומהקרבות שעבר, התעופף מעל לראשו של דרק. "תפסתי" הובס אמר, מאחורי דרק. "אח, מה הייתי עושה בלעדייך?" נאנח דרק. אם היה קיים בן אדם שהוא יכל לומר לו את המשפט הזה, זה היה אכן אך ורק הובס, העוזר הנאמן. עיניו הכחולות של דרק היו צלולות כמו הים עצמו, אך היה בהן גם את הלבן שהזכיר את הקצף המלוח, היה חושב הובס. הובס האמין שאם היה אדם שהתאים להחזיק בחמש הצדפות ולשלוט בים, אכן היה זהו דרק. אך מדי פעם תהה מה יקרה כאשר אדם שחצני כל כך שחושב לרב רק על עצמו ישלוט בכל הימים והאוקיינוסים. כשחשב על כך עברה בו צמרמורת, ואז הוא החליט להימנע מהמחשבה המטרידה ופנה לעיסוקים אחרים.
האוויר היה כל כך קר ומלוח שהוא כמעט גרם לעיני המלחים לדמוע, אך הייתה בו גם צלילות נעימה, משהו שהיה כיף לנשום. הובס ודרק נכנסו לחדר הקפטן. החדר היה עשוי מעץ כמו חדרו של ריצ'רד, אך היה זהו הדמיון היחיד. במקום מדפים, עמדו בצידי החדר ארונות כבדים ומגרות רבות. שני כיסאות עץ שהו במרכז החדר, כשהם אחד מול השני ושולחן עגול במרכזם. מאחורי השולחן, במקום קיר היה חלון זכוכית ענקי שממנו היה אפשר להשקיף על כל הים. החדר לא היה נראה כמו אחד של פיראט אמיץ ונועז, אך בהחלט התאים לדרק עצמו, שאהב את הים כמו שאהב את רגליו. דרק עמד לפני השולחן, כשגבו פונה לחלון. האור שנכנס לחדר גרם לדמותו להיראות כהה יותר והובס התקשה לבחון את הבעתו. דרק פתח את המפה ופרש אותה על השולחן, הוא בחן צאותה במשך כמה שניות ונראה קצת מוטרד. "הכל בסדר קפטן?" שאל הובס בשקט, חושש שיפריע לדרק.
"זה, זה לא רגיל…" אמר דרק.