הסנטה מריה | פרק – 2

"אני לא מאמין!" צעק ריצ'רד בהפתעה מוחלטת. "הסנטה מריה שלך?"
"אכן. אך היה קשה להשיג אותה" אמר דרק בגאווה, מתפאר בעצמו ובכוחו. ריצ'רד ניסה להסתיר את קנאתו והמשיך "ובכן. אתה צריך את המפה שלך"
"היא לא שלך?" שאל דרק בגיחוך. ריצ'רד השתנק במבוכה "כן, כן היא שלי".
"איפה היא?" שאל דרק.
"תנחש"
דרק התבונן בשתיקה בחדר, מהרגע שבו נכנס לא שם לב ואפילו לרגע לתכולתו יקרת הערך. החדר לא היה גדול במיוחד, עשוי כולו מעץ בגוונים שונים. על הקירות משני צדדיו של דרק עמדו מדפים בתמיכתן של שלשלאות כבדות מברזל. על המדפים היו מעט ספרים, קרועים, ישנים וזנוחים. כפי שהיה אפשר לצפות. בנוסף לספרים היו חפצים, שלל חפצים, כמעט כל החפצים יקרי הערך שנוצרו במשך דורות הפיראטים שהו בחדר הזה, שהיה שייך לריצ'רד. דרק התפעל, אכן היה ריצ'רד כמו שתיארו אותו. אבל אז משך משהו אחר את תשומת ליבו. זה היה הדבר הכי יקר בחדר, למען האמת, הייתה זו תכולתו יקרת הערך.
מעל ראשו של ריצ'רד עמד מדף, שלא נזקק לשלשלאות שיחזיקו אותו. על המדף היה מספיק מקום רק לכד, כד ענקי, משובץ יהלומים ופנינים.
ריצ'רד ראה שדרק הבחין בכד, "אתה כבר יכול נחש מה יש בפנים. מתוך שבעה עשר האוצרות של שודדי הים, יש לי אחד עשר ובקרוב עשרה בלבד"
"ה-המפה בפנים?" שאל דרק בגימגום, הפחד החל להשתלט על גופו. אלפי צמרמורות עברו ודקרו אותו. "אמת." השיב ריצ'רד. כמובן שהוא הבין למה דרק כל כך מפוחד. ריצ'רד התרומם מכיסא העץ והפנה את גבו לדרק בעוד שהוא מרים בזהירות את הכד מהמדף ומניח אותו על שולחנו. ריצ'רד פתח את הכד וחיטט בתוכו, לאחר מספר שניות אילמות כמעט לגמרי, שלף החוצה את מפת הקלף, מגולגלת כמו מגילה וקשורה בחבל קטן ושחור. "קח אותה" אמר ריצ'רד ושםן אותה בידיו של דרק. "תזכור, שלושים ימים בדיוק" דרק הנהן ויצא מהחדר.
הדלת נסגרה מאחורי בטריקה רמה. דרק התחיל להתקדם לכיוון היציאה בעוד שהוא יודע שבידיו נתון אחד האוצרות החשובים ביותר של הפיראטים שבוודאי שווה לחייהם של לפחות עשרת אלפים מלחים.