הסנטה מריה | פרק – 13

"דינג, דינג, דינג, דינג" נשמע קול הפעמון הצורם שהרס את שקט הבוקר.
אמריט התהלך במסדרון הארוך, נכנס לכל חדר ווידא כי אכן הצליח הפעמון במשימתו.
החדר הראשון אליו נכנס היה החדר השלישי משמאל. הוא פתח את הדלת בחוזקה וברעש, כמובן שעשה זאת בכוונה. בצד השמאלי של החדר עמדו שולחן וכיסא. באמצע עמד ארון מגירות ובצד ימין עמדה מיטה קטנה או שמא ראוי לומר מזרן ישן. על המזרן ישן ילד בעל עור חום בהיר, שיער חום ועיניים כהות. "קום סוראב!" צעק אמריט, "לא נולדת כדי לישון כל חייך!" המשיך וצעק.סוראב התהפך על מיטתו בעוד הוא גונח מעייפות
"לא עכשיו אמריט, אולי בעוד חמש דקות?"
אמריט צחק ואמר "לא ולא. לא ולא ילד, צריך לקום! היום הגיע היום הגדול".
מהיר כברק, פתח סוראב את עיניו. הוא התרומם ממיטתו והחל מסתובב בחדר "נו אמריט, צא כבר מחדרי! אני צריך להתלבש, אתה מעכב אותי" אמריט יצא במהירות והמשיך בדילוגים לחדר הבא.
סוראב החל שורק ומפזז מאושר. "היום הגדול" חשב בליבו "הגיע סוף כל סוף.."
סוראב הוציא חולצה ומכנסיים מהארון, את הכי טובים שלו, אלה ע רק קרע אחד או שניים ולבש אותם. הוא הסתכל במראה המיוחדת שנתנה לו אימו ליום הולדתו – למרות שהייתה קצת שבורה, וחייך לעצמו. הוא סידר מהר את ספריו ומחברותיו על השולחן וקיפל את השמיכה הדקה שהשאיר על המזרן, לאחר מכן יצא מן החדר וספק רץ ספק דילג לחדר השירותים המשותף.
ברגע שהסיט את המחיצה שהפרידה בין המסדרון לחדר השירותים ראה אותה. זו הייתה טיסא.
"סוראב!" צעקה "כמה פעמים אמרתי לך לא להיכנס לפני שאתה בודק אם יש בו מישהו?"
אך סוראב לא ענה, כי בטנו התהפכה מהתרגשות, כפות ידיו רעדו וראשו החל מסתחרר.
"או טיסא, אני מצטער, אבל היום זה היום הגדול. את מאמינה?!"
"היום הגדול?" שאלה טיסא בהפתעה. "אז מהר, התארגן בזריזות. אסור לך לאחר בדקה אחת אפילו!".
סוראב נכנס לחדר ומצא כי מאחורי טיסא עמדה ילדה נוספת, חברתה. שתיהן יצאו מהחדר, אך טיסא נשארה בו לכמה שניות נוספות. היא הסתכלה בעיניו של סוראב ואמרה "בהצלחה. אני יודעת שתצליח". סוראב הצליח רק לומר לשנייה תודה, כי חברתה של טיסא חזרה ומשכה אותה לחדרן.
"ביי!" צעק סוראב לחיוכה המושלם.