הסנטה מריה | פרק – 10

בבוקר יום ראשון, ה – 22 בנובמבר, 1652. עמד קפטן הסנטה מריה ליד שולחנו, בחדר הקפטן. על השולחן הייתה ערימה ענקית של תרשימים ומפות, לכל אחד סיפור משלו ואוצר החבוי בו, אך כל אלה לא עניינו את הקפטן הטרוד והלחוץ. שלוש שלמות הוא עמד ליד השולחן ובדק אלפי אפשרויות, אך אף אחת מהן לא התאימה לצרכיו. בתום השעה הרביעית, כשכבר כמעט התייאש סופית, אדם התפרץ במפתיע לחדר. היה נדמה שלא חושש מתגובתו של דרק, מה שאכן היה נכון. "קפטן!" אמר הובס בקול "אתה צריך לראות את עצמך, פניך חיוורים לחלוטין. האם אכלת דבר מאז נץ החמה?" דרק הניד בראשו ואמר "הראש שלי טרוד היה בדברים אחרים, אך כעת כשהזכרת לי את הדבר. אשמח לקבל מעט לחם וחמאה"
"מיד" ענה הובס ויצא מחדר הקפטן במהירות, כמובן שארוחת הבוקר של דרק כבר חיכתה לו ב'חדר האוכל' וכללה הרבה יותר מלחם וחמאה. בניגוד לשאר האנשים שגרו על הספינה, המזון שדרק קיבל היה עשיר ומגוון מאוד.
כשעה לפני בוא שמש הצהריים נשמעה קריאה מחדר הקפטן "מצאתי!". המלחים הרימו את ראשם מעלה וחיכו שדרק יצא מחדר הקפטן. לאחר חמש שניות קרה כך בדיוק. דרק יצא מחדר הקפטן והתקדם למעקה המרפסת "מה זה? עצלים שכמותכם, למה הפסקתם לעבוד? שעת המנוחה עוד לא הגיעה וכנראה גם לא תגיע אם תמשיכו להתבטל כך. קומו מיד! יש לנו עבודה לעשות!"
הובס במהרה הגיע לדרק ושאל אותו "מה עכשיו?"
"עכשיו?" אמר דרק והמשיך "עכשיו אני עומד להתקדם שלב במסע שלי. בעוד כשעה הצדפה תהיה בידי, זכור זאת"

******************

רוח קרה נשבה בחוזקה והקפיאה את המלחים. קור שרר על הספינה ועהננים כיסו את השמש. אך אף לא אחד מהם הצליח להרוס את מצב רוחו המרומם של דרק. לפעמים אפילו רק האמונה החזקה עוזרת לך. דרק האמין בכל ליבו שתכניתו תצליח. למרות ששמר עליה בסתר מפני הובס והמלחים. כולם היו עייפים ומושתים, הקרבה לקוטב הצפוני מאוד הקשתה עליהם לעבוד כבדרך כלל ובדחר ההלבשה, כל הזמן מלחים היו רבים על המעילים והסוודרים. כל שנייה מתחת לקור המקפיא נחשבה. דרק היה לבוש ב'מיטב המעילים' – למען האמת התרגלותו לקור הגיעה במהירות ועל כן יכל ללבוש שתי שכבות ביגוד ולהרגיש בנוח. הובס היה בדומה לו, אך עליו הקור השפיע יותר. "מהי תוכניתך?" שאל הובס את דרק, הרעד בקולו נשמע בבהירות, אך היה קשה להבדיל בין הרעד מהקור לבין הרעד שלמעשה נבע מהחשש שלו. "אין צורך להזכיר זאת שוב" אמר דרק. "אני משיג היום את הצדפה"