הסיפור שלנו פרק 1 החזרה לארץ

אז ככה. אני אמא ויוחאי כבר חודש בארץ, עדיין לא מצאנו את אבא.
אני לא יוצאת מהבית בכלל, עם נהוראי עדיין לא דיברתי, גם לא ראיתי. אין לי מספיק אומץ לבוא ולהסביר לו.
האנשים של אבא לא יודעת איך. אבל גילו שאנחנו פה. הם שברו לנו את החלון ונכנסן שתי גברים קירחים שנראים מבוגרים וגדולים המבנה גוף שלהם היה גדול. הם חשבו שאנחנו יודעים על אבא. הם יותר נכון היו בטוחים הם איימו על אמא שלי.
אמא שלי ניסתה לשכנע אותם שהיא לא יודעת והיא גם אמרה להם שהיא חזרה לפה בגללו.
"יש לך שתי אפשרויות או שאנחנו לוקחים את הבת שלך איתנו או שפשוט תספרי לנו איפה הוא" הוא תפס אותי מהצוואר והצמיד אותי אליו ופשוט פחדתי. ושמתי לב שהיה לו אקדח במכנס, פחדתי שהוא יתחיל לאיים איתו או להשתמש בו. רעדתי.
"אני לא יודעת אני נשבעת לך קח אותי אני מתחננת, בבקשה" היא בכתה וניכנסה לפאניקה.
הוא הסתכל עליה בכעס בזמן שהיא בוכה ומתחננת הבחור השני שהיה לידן אמר: "הם לא יודעים איפה הוא, שחרר את הילדה". הוא הסתכל עלין בהלם וישחרר את האחיזה בי.
"טוב אז אבא שלכם חייב לנו כסף ולכם אין מושג איפה הוא" הוא אמר.
"אני לא יודעת כמה כסף הוא חייב ןאני משערת שהרבה, אין לנו את הסכום הזה, אתם צודקים הוא הלווה ממכם הרבה כסף והוא צריך לשלם אני לא מבקשת שתוותרו או משהו אני רק רוצה להגיע ליפתרון שהמשפחה שלי לא תפגע. מצדי לעבוד במלצרות אן סופר ולתת לכם את היומית אבל אני יודעת שזה לא יספיק אין לי פתרון אחר להציע לכם. אין לי עבודה או משהו שאני יכולה לעשות בו 30 אלף בחודש גג חמש או 6. אז אני לא יודעת". אמרתי להם.
"אני מבין. אתם רוצים לפתור את הבעיה ואין לכם איך, טוב אז יש לי עסקה להציע לכם, יותר נכון לך יוחאי" הוא אמר והסתכל על יוחאי. יוחאי היה מבוהל ובהלם הוא פשוט עמד ושתק.
"מה?" שאלתי בדאגה.
"יוחאי אתה הגבר במשפחה כרגע האחריות היא עליך, תעבוד בשבילנו עד שתשלם את החוב, תעשה כמה עבודות בשבילנו עד שנסגור את החוב ןזהו נשחרר אותכם" הוא אמר.
"אני מסכים" יוחאי ישר אמר.
"לא רגע יוחאי על תמהר, איזה עבודות?. אני לא רוצה שהוא יסתבך בבקשה" אמא שלי אמרה בדאגה.
הבחור צחק.
"טוב אמא אין ברירה יהיה בסדר. זה זמני אל תדאגי. אנחנו גם נמצא את אבא, אין אופציה אחרת" הוא אמר לאמא. ראיתי את מבטה המודאג ליוחאי, את העיניים הדומעות שאומרות אתה לא מבין לאן אתה נכנס!.
הבחור הקירח קם.
"בשעה 19:30 בערב תיהיה פה נבוא לפה נארגן אותך, נדאג לך לטלפון בגדים ותתחיל כבר לעבוד מהיום, ולחלון כבר היום יסדרו אותו, פעם הבאה שנבוא פשוט תפתחו את הדלת". יוחאי הנהן והם יצאו מהדלת.
ראיתי שהוא מבוהל הוא עמד בשילוב ידיים ןהסתכל על הדלת שממנה הם יצאו. אמא שלי ישבה על הספה מודאגת. יוחאי מיהר להרגיע אותה.
"אמא אין מה לעשות זה הדרך היחידה" הוא אמר לה.
"אתה לא מבין יוחאי, אני כל החיים חינכתי אותך טוב, אני לא רוצה שתיהיה עבריין, ומשטרות. אתה לא מכיר את האנשים האלה. הם יגרמו לך לרצוח למכור סמים, בשבילם. אתה ילד אני לא רוצה שתהרוס את עצמך" היא אמרה.
יוחאי החזיק לה את היד "אמא אני לא אהיה כמוהם ואין מה לעשות אבא לא פה, אז אני חייב לעשות את זה. להגן עליכם. דיי נסגור את החוב וזהוו." הוא אמר.
אמא חיבקה אותו ובכתה. היא הבינה שאין דרך אחרת. אני חיבקתי את יוחאי.
"לא משנה אנחנן ביחד ונעשה הכל כדי לצאת מי זה ולמצוא את אבא" אמרתי לו.
ישבנו בדירה בשקט יוחאי ישב לידי. ואמא עלתה לחדר להיות לבד. שמענו דפיקות בדלת אני ויוחאי קפצנן מבהלה, יוחאי ניגש לפתוח את הדלת ראינו שני אנשים אחד צעיר עם בלורית ועיניים כחולות וגוף חטוב ןהשני ניראה יותר מבוגר עם כרס. עם חלון חדש בידיהם.
"שלום מה קורה? באנו לתקן את החלון". אמר הבן אדם הצעיר ןנכנס כשהוא מחזיק את החלון בידיו. המבןגר גם נכנס שהוא החזיק ארגז כלים. הם הוציאו את החלון השבור ושמו במקומות חלון חדש, הם הכניסו אןתו למסילה. אחרי שהם סיימו הם יצאו.
"מה עם נהוראי?" יוחאי שאל אותי.
"לא יודעת. אין לי מושג איך לגשת אליו בכלל" עניתי לו.
"שירז פשוט תסבירי לו. בואי אנחנו בבית במקום שלנו,לאט לאט הכל יהיה בסדר. אני שמח שחזרנו לבית" הוא אמר באופטימיות.
"שמח שחזרנו? עבריינים איימו עלינו!!" אמרתי לו.
"ההיית מעדיפה כל החיים שלך לברוח ולחיות בזהות בדויה??.לא נכון תחשבי על זה ככה. לפחות אנחנו בארץ, אנחנו נסגור את החוב, נחיה נורמלי, לא נפחד יותר לצאת מהבית או להתחבאות. גם בסופו של דבר אני אחיך הגדול זה התפקיד שלי לשמור עלייך ועל אמא" הוא אמר וחייך.
"אחי הגדול??? לא הגזמת בכלל כולה יצאת אולי בלחץ חמש דקות לפני" אמרתי לו בציניות. יש בזה משהו במה שהוא אומר. יש איזשהי הקלה.
"כן ואת ואמא צריכות לסמוך עליי קצת יותר". הוא אמר.
אני יודעת שהוא מפחד מהיום בערב. אני יודעת זה אחי. אני יודעת שהוא רוצה להרגיע אותי ואת אמא אבל הוא מפחד. ואמא צודקת הוא ילד. איך הוא התמודד עם זה?. אבל אני סומכת עליו זה אחי. והוא יידאג לנו. והוא עושה את זה בשבילנו. השעה שבע וחצי הגיע. אחי חיכה להאנשים שהוא צריך לעבוד איתם, ישבתי לידו בסלון ןאמא עדיין הייתה בחדר. בטח נרדמה.
התחילו לי לעבור סרטים בראש, מה שעבר לי ועם הוא עכשיו יצא ולא יחזור איך אני ואמא נסתדר בלי אבא ובלי יוחאי. יוחאי חיבק אותי הוא הבין שאני דואגת לו ולחוצה. אבל לא הייתה ברירה שנינו ידענו את זה.
"יוחאי?" אמרתי לו ששמתי את הראש שלי על הכתף שלו.
"מה שירזי?" הוא שאל.
"אני לא רוצה שתילך, אני מפחדת מספיק אבא לא כאן. אני לא רוצה שגם אתה לא תיהיה" אמרתי לו.
"שירז אני מבטיח לך שאני תמיד אהיה. אני אשמור על עצמי ועל המשפחה. אני יודע אל תדאגי זה רק כמה חודשים וזהו נחיה רגיל, והכל יהיה בסדר. וחוץ מי זה אין לנו דרך אחרת. אני מאמין שגם הם ייתנו לנו כסף כדי שיהיה לנן איך להתפרנס" הוא אמר.
"זה לא זה יוחאי" אמרתי לו.
דפיקות בדלת. יוחאי קם במהרה לבטוח נכנסו שני הגברים שהיו פה בצהריים. אחד מהם היה עם חליפה ביד.
"דאגתי לך היום לעבודה קלה. קדימה תתלבש מחכים לך" הוא אמר. ודחף לו את החליפה השחורה ליד.
יוחאי עלה למעלה להתלבש אני ישבתי מפוחדת.
"את דואגת לו נכון" אחד מהם אמר לי והתיישב לידי.
"אני מבין שאת מפחדת מאיתנו אבל אנחנו באמת אנשים טובים, אנחנו רק מבצעים את העבודה שלנו. ואני אומר לך שאת יכולה להיות גאה בו. יש לך אח גבר, באמת אני כבר רואה שאפשר לסמוך עליו. אני יכול להבטיח לך שאני שומר עליו. את יכולה לסמוך עליי הרי ריחמתי עלייך היום בזכותי את פה עם אמא ואחיך, ואני כבר אוהב את אח שלך בלי להכיר אותו." הוא אמר.
יןחאי בדיוק ירד שהוא לבוש בחליפה יוקרתית נעליים ושעון. שניהם חייכו בזמן שאני ישבתי מודאגת.
"היום אתה הנהג. ככה תתחיל ואז נביא לך עבודות יותר רציניות. מה אתה אומר מתאים לך לנהוג על מרצסדס" הוא אמר וחייך וזרק לו את המפתח.
"מה שצריך" יוחאי הצטנע.
"כמעט שכחתי הבאתי לך לאחותך ולאמא שלך טלפון עם קו שיהיה להם מתנה עליי שלא תגידו שאני לא דואג לכם. וגם שיהיה לכם איך לשמור על קשר רק לא להתקשר בזמן העבודה". הוא אמר ושם את הקופסאות של הטלפונים על השולחן.
"תודה" יוחאי אמר.
שלושתם יצאו. הסתכלתי מהחלון ראיתי את יוחאי נכנס לתא הנהג ושניהם נכנסו אחריו ונסעו. ופשוט הרגשתי לא טוב. הרגשתי שאני מפקירה את הדבר הכי יקר לי בעולם בידימ עבריינים. ומסכן יוחאי. כל כך פחדתי שייקרה לו משהו. למרות שהבחור אמר לי שהוא בן אדם טוב ושהוא יידאג לו אבל אני לא סומכת עליו.זה היה ברור שאני יחכה לו עד שהוא יבוא. אז פתחתי את הטלפון. שהם נתנו. הדלקתי אותו וחיכיתי שהוא יעלה. שהוא עלה ראיתי שיש בו אינטרנט אז עדכנתי וואט סאפ ונכנסתי לפייסבןק ולאינסטגרם. דפדפתי בפרופילים של נויה ויובל ראיתי שהן תמונות שלהם ממסיבות שהן מחייכות ונהנות. רציתי גם לחפש את נהוראי אבל פחדתי. לא יודעת. לא היה לי אומץ. אז אמרתי מחר אני יעשה את זה. חיכיתי עד שיוחאי יבוא. והוא לא בא השעה כבר הייתה שתיים בלילה והוא לא בא. שמעתי את אמא יורדת. היא ראתה אותי יושבת בסלון ושיוחאי לא פה. היא הבינה שהוא הלך איתם.
לפתע הרגשתי רטט מהטלפון. ראיתי על הצג הודעה מיוחאי מהאינסטגרם. מה הקשר שהוא שולח לי הודעה מהאינסטגרם?