הסיפור שאת\ה כתבת

לא מזמן העליתי סיפור עם שורה אחת וביקשתי ממכם להמשיך אותו. זה מה שכתבנו עד עכשיו:

היה זה בוקר, כמו כל בוקר, קרני השמש ליטפו בעדינות את רצפת החדר.
אבל דבר אחד לא היה כמו בכל הבקרים. היא התהלכה הלוך ושוב, שמלת הכלה הלבנה שלה נגררת אחריה. היא לא אהבה אותו, אבל היא הייתה חייבת.
היא חשבה לברוח הרבה פעמים, אבל היא פשוט לא יכלה לעשות לו את זה, היא ידעה שהוא אוהב אותה.
אבל היא הייתה מוכרחה, הפעם באמת. היא ארגנה מזוודה ועמדה לצאת מהבית. לפתע, היא שמה לב שהוא עומד ממש מאחוריה.
היא הסתובבה לאחור, היא ניסתה לדבר אך היא לא יכלה. ידו ליטפה את לחייה, צמרמורת עברה בגופה.
"אסור…" אמרה והשפילה את מבטה.
היא דחפה אותו לאחור וטרקה את הדלת.
היא רצה במורד הרחוב, מועדת כל רגע על שמלתה. היא קיוותה שלמרות החזות הבולטת שלה אף אחד לא יעצור אותה לשאול מה קרה.

תמשיכו אתם…
(כל אחד כותב שורה)