הסיפור ה – 200 שלי!!!! משחקי הזמן – פרק 4
הערה: הסיפור הזה מוקדש בחום לירדן – היא עודדה אותי לכתוב המשך למשחקי הזמן – הסיפור הראשון שלי אי פעם באתר הזה שלא זכה להרבה תגובות.
לא. כשמטוס מזכרים שאתה עומד לקבל ביקור בבית חולים זה לא דבר חיובי. ממש לא. אמילי הייתה בפאניקה.
"בואו לא נרד מהמטוס" הציעה.
"איך זה יעזור?" שאלתי "לא, אנחנו צריכים להילחם. אריך, מה דעתך?".
"אני אומר ש.. אני ממש לא יודע" הוא אמר.
"אבל.." אמרה אמילי.
"עזבי אותו, הוא לא מכונה" אמרתי.
"אבל מה נעשה?" שאלה אמילי.
"אני לא יודע למה שירצו לפגוע בנו" אמרתי.
"שה תמים שכמותך!" היא אמרה.
העיניים החומות שלה היו מלאות באימה.
המטוס נחת.
"אין ברירה" אמרתי וניתקתי את חגורת הבטיחות.
"נתייצב מול הגורל שלנו" אמרתי.
אריך ואמילי אחריי.
יצאתי מהמטוס אל עבר השרוול.
לא היה שם שום דבר חריג.
יצאתי משדה התעופה יחד עם אריך ולפתע עצר אותי אדם.
"אדם ואמילי?" שאל.
"כן" אמרה אמילי.
"נעים מאוד, ג'ף, דוד שלכם" הוא אמר והושיט יד.
"אתה.. לא מתכנן להרוג אותנו?" שאלתי.
"לא, ממש לא, אבל אנחנו צריכים ללכת לבית החולים הקרוב, יש שם את אבא שלי שיסביר לכם הכל" אמר ג'ף.
הוא נכנס לרכב שחור וסימן לנו להיכנס.
"איך זה שמעולם לא שמענו עליך?" שאלתי "או על סבא?".
"אנחנו גרים בגרמניה, ו.. אני לא גאה בזה כל כך אבל אחי התכחש לאבי כיוון שהיה נאצי" אמר ג'ף.
"אתה לא נאצי אבל, נכון?" שאלתי.
"וגם הוא לא" אמר ג'ף "אבל בכל מקרה, בואו איתי".
תגובות (6)
אההההההההההההה. מה יקרה להם?
ולמה הסבא שלהם נאצי? אוריהו תעשה משהו!!
מהההההה רציתי עוד אנשים שיגיבו על הסיפור ה – 200 שלי :'(
מרגש מאוד
מזל טוב על ה-200….הייתי אומר עד 120,
אבל מכיוון שעקפת..חחחח…..
מזל טוב על ה-200….הייתי אומר עד 120,
אבל מכיוון שעקפת..חחחח…..
שתזכה לסיפור הבא.. עד 360 !!! ואז למעשה תחזור ל 0 סיפורים מכוון ש 360 שווה ל 720 שווה ל 0 וכדו' ! ( עזבו )