הסיוט הלא נגמר של אלכסיה | פרולוג

שוב מתתי.
כלומר, לא באמת מתתי – שוב הוא רצח אותי, בחלום.
זאת כבר הפעם המיליון ברצף.
הרגשתי את הלב שלי דופק במהירות, ופני ושיערי היו מכוסי זיעה. שיערותיי נדבקו לפני, והרגשתי מוזר כשנשמתי… כאילו בכיתי. הרגשתי את הדביקות האת מתחת לעיניים – אני בכיתי, כנראה על חיי, בפניו. רגלי רעדו לחלוטין, וגם ידי. יכלתי לשמוע את הקול המצמרר שלו באוזני, מציע לי לשחק איתו מחבואים, אומר שהוא יהרוג אותי כשהוא יימצא אותי, צוחק עלי וקורא לי עלובה… קול עמוק, קר. החדר היה חשוך בחושך סמיך וכבד, המנורה נשרפה ולא היה שום אור. לא הצלחתי לקום מהמיטה. שכבתי ערה עד הבוקר.