הסוף קרב – פרק 4: געגוע או מה הוא רוצה?

פרק 4:
"ג'ודי איך התגעגעתי אליך!" אמר וחיבק אותי.
"קוראים לי ג'וד" אמרתי והעפתי אותו ממני.
הוא נכנס, אני חזרתי לספה ולבהייה.
לא שמתי לב, שאתו נכנסו עוד שלושה. הוא התקרב לידי, לפני שהוא התיישב סובבתי את ראשי במהירות. "תשב על הכורסא, לא על הספה!" ואז קלטתי את השלושה הנוספים, בת ושני בנים. הם מוכרים לי.
"ג'ודי" אמר בעת שהתיישב. "זאת אומרת ג'וד" אמר לאחר שנעצתי בו מבט ערסי. "למה את בבית?" הצבעתי לעבר רגלי ושתקתי, המשכתי לצפות בטלוויזיה.
"ולמה אתה בבית?" אמרתי, עדיין צופה בטלוויזיה הריקה.
"לא ידעתי שהמשפחה הזאת מעניינת אותך" אמרתי בערסיות.
"התגעגעתי" אמר.
"מה אתה צריך?" שאלתי בכעס. "זכרת אותי יותר מטומטמת?"
"לא אני לא. אני באמת התגעגעתי"
"על אימא ואבא או תומאס, זה יעבוד אבל עלי לא."
ואז הבת, אחת מהשלושה התערבה.
"מה יש לך?" אמרה בקול עצבני. "את חושבת שאת איינשטיין?"
"אני…" התכוונתי להגיד משהו מתחכם אבל הוא קטע אותי.
"הא עברה את האי-קיו שלו, היא יותר חכמה מאיינשטיין" אמר בתסכול, את מה ששבר להורים שלי את הלב.
אני חכמה מספיק כדי לדעת שאין הנאה אמיתית בחיים.
יום יבוא ואני אנצל 100% מהמוח, איינשטיין אמר בעצמו." אנחנו מנצלים 10% מהמוח שלנו, אם היינו מנצלים יותר היינו יכולים לעוף"
ואז אני אוכל לעוף, הרחק מפה.