הסוכנת M – פרק 5

סורי על האיחור XD
~~~
"אבל למה אסור לי לדעת?" שאלתי, התיישבתי על האדמה.
"כי זה מסוכן! את לא רוצה למות, או להיאכל, נכון?" צרח עליי, עיוותי את פרצופי בכעס והלכתי משם בכעס, הלכתי עד שהגעתי למקום אפל וקר, לבשתי רק חולצה קצרה, לעזאזל.
"דן! דן?" צעקתי, כנראה שהלכתי רחוק מדיי, המשכתי ללכת עד שהתייאשתי ונפלתי ארצה. רגע, אולי אני..בצד האפל?!
"אוי ואבוי.." לחשתי בשקט וצעדתי באיטיות, בסוף התייאשתי ונפלתי ארצה בעייפות.
"אני מטומטמת, מה עשיתי.." אמרתי, עכשיו אני רק צריכה לחכות למישהו הזה שדן אמר שגר פה. אין לי סיכוי לחיות, והכל בגלל הטימטום שלי.
"סטורי?" שמעתי, זה היה..דן?
"דן!" צעקתי ורצתי אליו.
"צריך ללכת עכשיו לפניי שנמות פה" אמר ותפס את ידי.
"אוקיי" אמרתי, רצנו עד שהגענו לאיפה שהיינו ממקודם, חור נפער שם וקפצנו לתוכו, מצאנו את עצמנו בבית שלי.
"לפחות לא קרה לך כלום.." אמר, שמתי לב שאף אחד כבר לא מעולף.
"גברת סטורי סטירפורד (אני לא ממש זוכרת איך כתבתי)" אמרה אימי שעברה מולינו.
"כן?" שאלתי בשקט.
"למה יצאת מהבית בלי להודיע?!" צרחה עליי, היום המון אנשים צורחים עליי.
"אמממ.." אמרתי, ניסיתי למצוא תירוץ שישכנע את אימא שלי.
"כי..לא יודעת!" צעקתי והסמקתי מרוב בושה, רצתי לחדר שלי.
נשכבתי על מיטתי והתחלתי לחשוב על כל מה שקרה היום, עד שנרדמתי.