הסוד שמאחורי הלהבה

בחדר קטן כמו זה, תיקתוק השעון היה יכול להשמע כמו הד מאיים אילולא פילחו את הדממה נחירות רמות שהתפזרו ברחבי החדר השליו, בו על מיטת קומותים נמוכה ישנו בשלווה זוג תאומים בעלי מראה זהה עד מאוד. מיטתם הלבנה עשויה מעץ לבן היתה מקושטת באין ספור פרחים קטנים בעלי צבעים בהירים אשר צוירו על ידי אחותו המוכשרת של זאק פייר במשך שנים רבות עד כי נראה כאילו ישנו בתוך ערוגת פרחים.

חדרם היה מאופיין בעיקר בצבעיו המרגיעים אשר פוזרו בטוב טעם בכל אחד מהרהיטים. על שולחן העץ נחו מזכרות אשר הציגו את טיוליהם של התאומים ברחבי העולם. במבט ראשון היה אפשר לחשוב כי הם אדם אחד, בשל מנהגה של סם פייר להסתיר את רוב שערה הארוך, אסוף בהדיקות בכובע המצחיה הלבן שלבשה בכל מקום. מנהג זה היה מוזר בעיני אחיה, אשר אהב את צבע השער יוצא הדופן של אחותו. למרות שסם פייר עצמה לא ממש אהבה אותו. למעשה היא אפילו קצת תיעבה אותו.

כל הרופאים, ספרים ,מדענים, אנשי מעבדה ופרופסורים לא הצליחו להסביר את סיבת צבעו המיוחד של שיערה. למעשה בבדיקה מקרוב שערה הארוך,היה דומה שתי טיפות מים לשיערו של אחיה הבלונדיני. אך מה שייחד אותו היה העובדה שצבעו של שיערה, היה פשוטו כמשמעו -שער כחול.

אחיה זאק חשב שזה מגניב, וביקש גם כן לצבוע את שיערו לכחול בגוון כמו לאחותו. זה היה הדבר היחיד שהם אף פעם לא הסכימו עליו למרות היותם "החברים הכי טובים" והעובדה שהסכימו על כל דבר, אף על פי שלזאק היה קצת יותר מידי הומור לדעתה של סם.

היא עוד זוכרת את הפעם האחרונה לפני שנתים, בכיתה ח, כשניסתה ללכת בפעם הרביעית למספרה שיצבעו לה את השער לבלונד רך. כעבור שעתים וחצי יצאה משם בחיוך מנצח במחשבה שניצחה את שערה העיקש. היא נרדמה במחשבות עמוקות על מה תגיד על זה ניקי וכמה חבריה לכיתה יופתעו, כשבפעם הראשונה זה שנים היא תוריד את כובע המצחיה ותציג לעולם את שיערה היפה.
לאכזבתה הרבה,, בבוקר המחרת, כל הצבע ירד וכך גם תקוותיה שמשהו אולי ישתנה באותו היום. אף על פי שקיבלו את הכסף חזרה היא לא יכלה לסבול את המחשבה על השיער שיכל ליהיות לה.

בנוסף לתמונות, נחו על השולחן מספר גומיות, אשר שימשו את סם כל יום במאמציה הבלתי פוסקים להחביא מהעולם את שערה. כמו כן גם מבחר ספרי הקומיקס של זאק, ספריהם לשנת הלימודים הקרובה ואלבומי הציור של סם.

קרן שמש בודדה הסתננה מבעד לחלון חדרם ועברה ברחבי החדר. לבסוף נפלה על פניהם הישנים של התאומים, וגרמה להם להקיץ משנתם. אי שם נשמע גם צילצולו הטורדני של השעון המעורר, צילצול אשר לא נתן לזאק ולאחותו לחזור לעולם חלומות, ובישר להם בלית ברירה על תחילתה של שנת הלימודים החדשה.

סם פתחה לבסוף את עינייה הכחולות, לשמע צעקת ההשקמה הרגילה של אחיה התאום זאק. למול עינייה היא גילתה את פרצופו החיוור של אחיה. "אוף זאק, תרד ממני", אמרה וקמה בחדות תוך כדי שהעיפה את פרצופו בידה. אף שרבים לא ראו את זה כך, היא בהחלט היתה טיפוס של בוקר, או לפחות כך היא סברה. למעשה הסיבה היחידה שלא איפשרה לה לקום מוקדם בימי חול, הם נדודי השינה הארוכים שהחלו ללוות אותה, מידי לילה, ולא נתנו לה להירדם. היא התיישבה במיטתה, והיביטה מהקומה העליונה של מיטת הקומותיים, אל עבר זאק שכבר התחיל בהתעמלות הבוקר שלו, למרות שסם עוד לא ממש התעוררה. היא היביטה בפניו אשר היביעו התלהבות רבה לשנת הלימודים החדשה. שערו הכחול הקצר התנדנד מצד לצד עם כל קפיצה נוספת שביצע. היא הסתכלה עליו זמן רב וחשבה על ההחלטה שקיבלה לפני חודשים רבים: להוריד את כובעה בפעם הראשונה ולהשלים עם צבע שיערה הכחול. בחששות רבים, ובהתקף פאניקה קטן היא קפצה מהמיטה והצטרפה לאחיה בהתעמלות הבוקר שלו.

עם יש משהו שהסיח את דעתה משערה, זה ציור ועשית פעילות גופנית. היא היתה בכושר טוב ושיחקה בנבחרת בית הספר לכדורסל, ביחד עם אחיה התאום. השנה היא תעלה לכיתה י', בבית ספרם החדש. כיוון שהיא ואחיה היו שניהם בכיתה של ילדים מחוננים, הם יכלו לעשות את בגרויותיהם מוקדם יותר מאחרים, עקב התקדמות מהירה יותר בחומר. הסיבה היחידה שהיא נכנסה לכיתה זאת מלכתחילה, היתה תשוקתה הגדולה לסיים את הלימודים כמה שיותר מהר והתחלת הקריירה שלה כמנתחת מומחית.

הם סיימו את התעמלות הבוקר, והתחילו לרדת למעטה לאכול ולהתכונן ליום הראשון בכיתה י'. היא פיזרה את שיערה, סירקה אותו והניחה אותו על כתפיה בעדינות רבה ועם חשש גדול. היא הרגישה את דפיקות ליבה הפועם חזק ונתקפה בסחרחורת קלה שליוותה אותה לכל מקום אליו הלכה. היא חשבה שההתרגשות מוציאה אותה מדעתה. היא התלבשה,וכבר התכוננה לצאת כשלפתע שמעה תנועת הצלפה מטושטשת ליד חלון הדירה. היא התחילה לצעוד לכיוון מקור הרעש, כשאחיה הודיעה לה שאם היא לא תמהר לצאת, הם עלולים לאחר ליומם הראשון בבית ספר. לרגע אחד קצר היא התלבטה מה לעשות. לבסוף היא הסתובבה והתחילה ללכת לבית ספר בעקבות אחיה, מניחה כי הרעש ששמעה נוצר על ידי מוחה וכי היא סתם דימיינה זאת.

"זאק אני מפחדת, אולי כדאי שאני אחזור לקחת את הכובע?" שאלה סם."באמת סמי, אל תפחדי, מקסימום תגידי שזה צבע שיער, אם את רוצה כמובן. וחוץ מיזה כבר מאוחר מידי" אמר זאק והצביע לכיוון השער המרשים של בית ספרם החדש: " תיכון סמילטון לילדים מחוננים". זרם התלמידים הנכנסים לא עמד להיגמר ומכל כיוון נשלחו אליהם מבטים סקרנים. סם פלטה אנחה עמוקה ועברה ביחד עם אחיה דרך השער החדש