הסוד של צ'רנוביל 2

אוניברסיטת טוליין, ניו אורלינס, לואיזיאנה, ינואר 2012
מייגן עמדה על מדרגות האוניברסיטה בהתרגשות. לאחר זמן כה רב של לימודים מפרכים ומבחנים מייסרים, היא סוף כל סוף אחזה בידיה את תעודת הדיפלומה הנכספת. נערה נוספת בעלת שיער אדום מתולתל ועיניים ירוקות בוהקות התקרבה בריצה "קיבלת אותה, קיבלת אותה?" צווחה בהתרגשות. מייגן הנהנה נמרצות והושיטה לה את פיסת הנייר בלי מילים בפיה, אירוע, שאם הכרתם את מייגן, הייתם מבינים שקורה פעם בעשור. הנערה חטפה את הדף וקראה ממנו בחדווה גלויה "מייגן סופיה לוריין, בוגרת אוניברסיטת טוליין הפקולטה לפיזיקה!" הנערה קפצה במקום ואחזה בכתפיה של מייגן. "את מבינה מה זה אומר סטייס? סוף סוף אוכל להגיש בקשה להצטרף לקבוצת המחקר!" לחשה מייגן באושר, עיניה נוצצות באותה בהירות ושמחה כמו באותו יום כשהייתה בת שש.

סטייסי ריילי הטיחה את כוסית הזכוכית חזרה אל הדלפק, שומעת אנשים מריעים בצהלה מאחוריה. היא הרימה את ידיה בניצחון וצעקה בשכרות. לאחר מכן מצמצה בעיניה, מנסה למצוא מיקוד."זוזו לי מהדרך אנשים! אני צריכה למצוא את החברה שלי" הודיעה וכשלה בדרכה דרך הקהל. לאחר כמה דקות של מעידות וחיפושים ברחבי המועדון ראתה את מייגן בכניסה למועדון "…אתה והאגו בגודל טקסס שלך!" מייגן צרחה בלהט על בחור שעמד מולה, כעס דומה בעיניו. "אה כן? אז תלכי לעזאזל גם את והטיזריות המחורבנת שלך!" צעק אליה. הבחור התקרב אל מייגן עד שאפו נגע בשלה. היא הרימה את סנטרה ונעצה בו מבט בהתרסה. לפתע הבחור נישק אותה בכוח על השפתיים וחפן את אחוריה. מייגן קפאה במקומה והשתתקה. הבחור המסכן התרחק ממנה כמה צעדים ואז גיחך ושילב את ידיו בניצחון, בעוד סטייסי הנידה בראשה בצער. לבחור המסכן לא היה מושג למה הוא נכנס. מייגן האדימה, חשקה את לסתה והתקדמה צעד אחד קרוב יותר לבחור.מייגן לחשה משהו באוזנו ועיניה כמעט שרפו אותו במקום. עיניו של הבחור נפערו מעט, ומייגן נסוגה לאחור, מסובבת את גבה אליו ומתקדמת לעבר סטייסי.
"מה? מייגן חשבתי שאת הולכת לתקוף את הבחור נינג'ה סטייל" אמרה סטייסי והחוותה בידיה תנועה של נינג'ות. "אני לא מוכנה לסכן את הקבלה שלי רק בשביל להרביץ לבחור הזה. " אמרה ביובש. סטייסי ראתה את הדמעות נוצצות בעיניה הכחולות של מייגן, וידעה שהיא רוצה יותר מכל ללכת לשם ולגרום לכך שהבחור לא יוכל לשבת במשך שבועיים, אבל היא רצתה את העבודה הזו יותר משרצתה כל דבר בחייה.
גם במצבה השיכור היא הבינה את חומרת המצב, וכרכה את זרועותיה סביב מייגן. "אני יודעת מה את חושבת, אבל הבחור הזה הוא לא קונור. הוא רק איזה אדיוט שיכור שחשב שאת מושכת" אמרה לה בשקט. "אני יודעת סטייס, אבל זה הרגיש כל כך נורא. כאילו אני נמשכת לעבר והכל קורה מחדש" קולה של מייגן היה חלש ושבור, וכל רוח הלחימה יצאה ממנה. "בואי מותק, את תצטרכי לנהוג, כי אני מחוקה לחלוטין" צחקקה סטייסי בניסיון להקל את האוירה המתוחה. מייגן צחקה מעט וחבקה את סטייסי. "את החברה הכי טובה שאפשר לבקש סטייס. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך"

מייגן נהגה במכונית, והגתה בדממה את המילים לשיר הקצבי ברדיו. לפתע חיה נלכדה באורות המכונית והזמן האט את מהלכו. עיניה של מייגן נפערו באימה כשקרני האור פגעו בקרניו המשוננות והמסועפות של אייל, שעמד בתנוחת תקיפה, כשקרניו מכוונות על המכונית. מייגן לחצה בחוזקה על הבלמים, אבל זה היה כבר מאוחר מידי, הנזק נעשה. קרניו של האייל חדרו בקלות דרך השמשה של המכונית, אחת מהן ננעצה בכתפה של מייגן, והשנייה שפדה את בטנה של סטייסי.