הסוד של מרים חלק ג

למחרת בצהרים ישראל אסף אותו ואת אברהים, אשתו של ישראל פרצה בצחוק
אדיר כאשר ראתה אותו, ״איפה הצפון תל אביבי עם הבושם והבגדים היקרים.
תכנס ישר למקלחת ותזרוק לי את הבגדים, ארתיח אותם, אתה מסריח״.
צעקה לישראל, ״תביא לו בגדים ומגבת״.
הוא נשאר שעה במקלחת ירדו ממנו מים שחורים, למרות שהתקלח כל יום במעיין,
נדבק בו הפיח מהמדורה וריח של העשן בארומת עזים.
כאשר יצא מהמקלחת אורית נגשה אליו והריחה אותו.
"עכשיו אתה מריח טוב" ונתנה לו נשיקה מצלצלת על לחיו.
״אברהים אמרתי לך לשמור עליו, הוא נראה מוזנח״.
״אני יודע״, אמר אברהים, ״הצעתי לו את אחותי והוא סירב״.
היא פנתה למשה, ״אתה סירבת לאחותו של אברהים, מטומטם.
אם הייתי לסבית, אני הייתי מתחתנת איתה, דפוק, לא ראיתי אישה יפה וחכמה ממנה.
חוץ מזה אברהים, מי אמר לך שהיא תרצה אותו. הוא נראה כמו קוף עם זקן״.
״אני יכול רק לנסות, היא משגעת אותי", ענה אברהים.
נשמעו דפיקות בדלת, ישראל ניגש לפתוח, ראשון נכנס השוטר ואחריו כל הפמליה.
״תשבו בבקשה , קפה״, הציע ישראל.
השוטר אמר בקוצר רוח, ״מי זה הנעדר״, ישראל הצביע על משה.
״אתה בסדר, לא חטפו אותך״.
״אני בסדר, לא מבין מה הבעיה״, אמר משה.
״אין לי זמן לשטויות שלכם, להתראות, התיק נסגר״.
השוטר הלך ממלמל, ״חבורת מטומטמים״.
״טוב מה אתם רוצים ממני״, אמר משה, ״דברו״.
״אני אתחיל״, אמר העורך הדין שלו, ״אני צריך לשחרר את נציג הבנק.
הכנתי יפוי כוח שנותן לי את הסמכות לנהל את העניינים שלך בבנק. תחתום פה״.
משה חתם על כמה עותקים ומסר אחד מהם לנציג הבנק.
״זה מספק אותך״, שאל את נציג הבנק.
״כן, זה מספיק, אני הולך, להתראות״.
״עכשיו שנותרו לבד, מה אתה רוצה לעשות עם העניינים הכספיים שלך.
החשבון עובר ושב התאזן ועבר ליתרה חיובית, מה לעשות עם תמלוגים שלך.
למעשה יש לך אפס הוצאות, חוץ מארנונה על הבתים״.
״תעשה מה שאתה מבין, אני סומך עליך״.
״אוקי גם אני סיימתי פה להתראות, אם אתה צריך משהו תתקשר״.
דני שותפו לעסק הסתכל עליו ואמר, ״אני לא מבין אותך, איך אתה יכול לעזוב למדבר
ולהשאיר אותי לבד, אני קורס, אתה יודע כמה זמרים בקשו לחנים חדשים.
השתמשתי בכול החומר שהיה לך במשרד, הם רוצים עוד, אני לא יודע מה לעשות.
אתה יכול לברוח למדבר, אבל תמשיך ליצור ותשלח לי חומר חדש״.
אני יוצר כל הזמן, אני ואברהים מנגנים כל יום כמה שעות, אמר משה״.
"איפה כל החומר, תווים, משהו".
״הכול עף לרוח, העזים נהנות מהנגינה שלנו״.
"בא לי למות, תשמע יש לי פתרון, הבאתי לך מכשיר הקלטה משוכלל, יש לו קיבולת עצומה.
תמשיך לחיות עם העזים שלך, אבל תקליט את המוסיקה שאתם יוצרים״.
״מה עם אברהים״, שאל משה, ״גם לו מגיע כסף מהרווחים״.
״אתן גם לו כסף, רק תביאו לי חומר חדש״.
משה פנה לאברהים, ״מתאים לך״.
״אין לי בעיה, לא עם הכסף ולא שאנשים יקשיבו למנגינות״.
״מצוין״, אמר דני, ״קח את המכשיר ההקלטה ואת קופסת סוללות, אני ממתין לחומר״.
דני נסע הביתה, הם נותרו לבדם. אורית פנתה אליהם.
״אני רוצה לשמוע את הנגינה שלכם, לדעת במה מדובר, אבל תחכו רגע, לילה צריכה
להגיע, אני רוצה שגם היא תשמע״.
״מי זאת לילה״, שאל משה.
״האחות המפורסמת של אברהים, היא חזרה מצרפת״.
״אני מטומטם, חשבתי שאברהים מציע לי את אחותו, בדואית שגרה באוהל עם עזים״.
כולם פרצו בצחוק, ״בדואית באוהל עם עזים, יש לה אחוזה בצרפת יותר גדולה מכל המושב שלנו״. אמרה לו אורית.
״משה״, פנה אליו אברהים, ״אל תגיד לה שהצעתי אותה לך, היא לא תדבר איתי כל החיים
שלי, אני משביע אותך, סתם צחקתי איתך״
״זאת הפעם האחרונה שאתה עובד עלי, אני מזהיר אותך״.
״אני שומעת את הרכב שלה, בואו נקבל את פנייה״.
הם יצאו לחצר, מרצדס חמש מאות שחורה נכנסה לחצר.
משה מלמל, ״בדואית עם חמור ארבע על ארבע״.
כולם צחקו, יפהפייה שחורת שער ירדה חיבקה ונישקה את אורית.
״מה נשמע אחותי, התגעגעתי אלייך״.
״גם אני התגעגעתי אליך, הכול בסדר בואי תכנסי״.
״שלום אברהים״. נישקה אותו, ״אתה עדיין מתחפש לרועה עזים ועובד על אנשים״.
״כן, תמיד, תכירי זה חבר טוב שלי משה״, משה לחץ את ידה, ״נעים מאוד״.
״אברהים סיפר לי עליך, אני בטוחה שהוא ניסה למכור אותי לך, עבור כמה עזים וגמל״.
״האמת שהוא רצה למסור אותך לי בחינם ואני אמרתי לו, לא תודה״.
״אמרתי לך לשתוק״, אמר אברהים, ״אתה לא יודע לשקר״.
״יודע, יודע, אבל אחותך בלבלה אותי, מה לעשות, אני מאוהב״.
חייכה אליו חיוך מלא מסתורין, כמעט נפל מרגליו, נאחז במעקה המרפסת.
״כנראה אתה נמצא יותר מדי זמן עם העזים״, אמרה לו אורית.
״אתה רואה אישה יפה ומתחיל ליפול מהרגלים״.
"תרדו ממני, אמרתם שאנחנו מנגנים, איפה נשב".
"יושבים במרפסת״, אמר אברהים, ״את המוסיקה שלנו צריך להשמיע לרוח".
הם התיישבו במרפסת, אברהים ומשה נטלו את החלילים והחלו לנגן.
ישראל נכנס לביתו והביא את הגיטרה, בתחילה היסס, לאחר כמה דקות
של הקשבה הצטרף לנגינה.
לילה ישבה מהופנטת התענגה מהצלילים, נשענה לאחור והחלה לשיר.
שיר עצוב, משפט בעברית ומשפט בערבית.
השכנים יצאו מפתח ביתם וישבו על הדשא בחצר בדממה ללא תזוזה.
קולה של לילה היה עמוק וחם, צרידות עדינה צבעה אותו בגוון מדהים.
משה ניגן שרוי בתוך חלום, לא היה מודע למתרחש סביבו.
כאשר סיים את קטע הנגינה הרים את מבטו אל רחבת הדשא.
הופתע לגלות שרחבת הדשא התמלאה בעשרות אנשים מריעים.
אלון