הסוד של מרים חלק ב

״בהתחלה לא ידעתי, פחדתי שהעשן יישאר במערה ואני אחנק בלילה מהעשן.
הסתכלתי על תקרת המערה אני אבנה אותה מתחת לכתם השחור בתקרת המערה.
חשבתי בליבי הבדואים יודעים מה הם עושים״.
״יפה, יש לך ראש על הכתפיים, אני רואה שיש לך קרשים, תעשה מיטה מעל הקרקע שלא יבואו עקרבים,
את האוכל תרים מאדמה, תתלה על קרש, מחר אני יבוא ואלמד אותך עוד כמה דברים.
תוך חודש אני עושה אותך בדואי. להתראות״.
אברהים הלך, משה נשאר לבד עם העזים, ״בנות תתפסו פינה במערה ותלכו לישון״.
העיזים הסקרניות לא הניחו לו, שוב ושוב התקרבו אליו לחפש חיבה.
לקח כמה קרשים ותחם להם פינה במערה, ״זה החלק שלכם, שובבות״.
אני עייף, אלך לישון, התעטף בשמיכה ועד מהרה נרדם, ישן שינה עמוקה ללא חלומות.
הוא שמע מתוך חלום, "משה, מוסא, מוסא". בהתחילה הוא חשב שזה חלום.
התכרבל בשמיכה והמשיך לישון.
״מוסא קום״, שמע את קולו של אברהים ליד אוזנו, ״קום הכנתי לך קפה״.
משה התעורר, ״מה השעה, מה זה הריח הטוב הזה״.
אמר לו אברהים, ״קפה אמיתי של בדואים, תשתה״.
משה אחז בכוס בשתי ידיו ולגם מהקפה, המרירות הכתה אותו.
״אברהים, הקפה בלי סוכר ומריר, פיצוץ למוח, יש לי חשק לרוץ״.
אברהים מזג תה לכוס קטנה, "מוסא תשתה".
משה לגם באיטיות מהתה, מכה של מתיקות התפוצצה בתוך פיו.
״אברהים, נשפך לך הסוכר לפינג'אן".
״תלמד לארח, אחרי הברכות, לפעמים זה לוקח חצי שעה, מגישים קפה מר וחזק.
לאחר מכן מגישים תה מתוק. עכשיו בו נחלוב את העזים״.
הוא הראה לו איך לחלוב, מזג את החלב לשק ברזנט אטום לנוזלים ותלה אותו על מתקן
בעל ארבע רגלים מעץ עם חבלים.
״עכשיו מטלטלים את השק עד לקבלת קום. את הקום מכניסים לתבניות האלו ומניחים
אבן להוציא את הנוזלים, מחר בבוקר ניקח את הגושים של הגבינה ונצפה אותם מלח".
הראה לו איך בונים מדפים ליבוש הגבינה. "כל יום צריך להפוך את הגושים.
בהמשך אני אראה לך איך בודקים אם הגבינה בשלה״.
״הבנתי", אמר משה, "זה נראה פשוט״.
״זה בכלל עבודה של נשים, אתה צריך אישה״ אמר אברהים.
משה חייך, ״אתה מוכר גם נשים״.
מוסא הרהר לרגע וענה, ״בדרך כלל לא, אבל יש לי אישה בשבילך, אחותי, מסכנה
בעלה מת, אין לה ילדים, היא משגעת אותי״.
״תודה רבה לך״. אמר משה, ״אתה רוצה להעביר לי את הצרות שלך״.
״נחכה ונראה״, אמר אברהים, ״עוד חודש אפילו העזים יראו לך נחמדות״.
אברהים העלה חיוך ממזרי על פניו.
״עכשיו בו נלך למרעה עם העזים, אראה לך את השבילים, מחר אביא לך רכב ארבע על ארבע
וגור כלבים, רועה חייב כלב״.
״איזה רכב ארבע על ארבע, אתה צוחק עלי, אברהים״.
״חמור״, אמר אברהים וחייך.
״מה אני יעשה עם חמור, עוד פה אחד להאכיל״.
אברהים הסתכל עליו במבט מלא רחמים, ״מוסא תסתכל מסביב, הכול הרים.
אתה רוצה להגיד לי שתעלה ברגל על ההרים, תוך יום אחד אתה מת.
מי יסחב לך את המים, אוכל וכלים לתה. החמור הוא חיה חכמה, אתה שם אותו
על הילוך אוטומטי והוא מוצא את הדרך הקלה והנוחה הביתה. הוא לא אוהב לעבוד קשה,
בזמן התורכים שהיו רוצים לתכנן כביש חדש היו משחררים חמור על ההר והוא היה מוצא את הנתיב הנוח ביותר,
הוא שומר על קווי גובה כדי לא להתאמץ״.
״שכנעת אותי, רק תביא חמור שלא צורך הרבה דלק, חסכוני".
״עכשיו בו ונלך למרעה״, אמר אברהים, ״דבר ראשון הולכים לשתות במעיין, הילדות צמאות".
הם ירדו עם עזים בשביל לכוון המעיין, העזים רצו קדימה למים.
משה קצת נלחץ, אברהים אמר לו, ״תעזוב אותם הם יודעות מה הם עושות.
אתה צריך להכניס את עצמך למצב אחר, אתה לא בעיר, יש לך את כל הזמן שבעולם.
אתה עייף, לך לישון, אתה רעב, תאכל. אתה חרמן, תדפוק, לך יש בעיה לא רצית להתחתן עם אחותי."
אברהים חייך אליו חיוך ממזרי.
״תרד ממני עם אחותך, נדבר עוד חודש״.
הם הגיעו למעיין, העזים שתו מהבריכה הקטנה והתפזרו בשטח לאכול עשב.
״מה אנחנו עושים עכשיו״, שאל משה.
"עכשיו אנחנו יושבים בצל ומנגנים, עבודה קשה. מחר אני מביא את חסן, יש לו דרבוקה, אנחנו נהיה טריו".
משה הסתכל על אברהים בפליאה, ״אברהים, אני מתחיל לחשוד שאתה מתחזה.
מאיפה בדואי יודע מה זה טירו, שלישית נגינה״.
אברהים הסתכל ימינה ושמאלה וראה שאין אף אחד, ״אני אגלה לך סוד, יש לי תואר
מאוניברסיטה בארצות הברית, פילדלפיה. מדעי המדינה.
בחיים שלך אתה לא מגלה לאף אחד, כולם חושבים שהיתי בכלא חמש שנים.
למען האמת זה היה כמו בית כלא, התגעגעתי למדבר״.
משה חייך ולא אמר דבר, התחיל לנגן בחליל, אברהים הצטרף אליו.
העזים הצטרפו אליהם בצל והקשיבו.
משה עצר לרגע, ״יש לנו קהל אוהד״ והצביע על העזים.
הם הקהל הטוב ביותר, ״בוא נמשיך לנגן״.
ישבו וניגנו שעות מדי פעם שתו תה וקפה ודיברו. הם לא הרגישו איך הזמו חולף.
אחר הצהרים ישראל הגיע וישב איתם, הוא התחבק והתנשק עם אברהים.
משה פנה לישראל, ״אמרת שאברהים עובד שלך, זה לא נראה לי".
ישראל הסתכל על אברהים, ״למעשה הוא האח החורג שלי, הוא גדל אצלנו מילדות.
אבי טיפח אותו, כאשר הוא הגיע לגיל שמונה עשרה אבי שלח אותו ללמוד.
לא עזרו כל המחאות, הוא הלך כמו ילד טוב ללמוד.
עזוב את אברהים אתה עושה בלגן, התקשרו אלי מהמשטרה, מצאו את הרכב שלך אצלי במחסן.
אתה חכם גדול, לא ניתקת את "האיתורן״ ".
״אופס שכחתי, איזה מטומטם, מה הם רוצים״.
״הם רוצים לראות אותך, מחר הם באים אלי הביתה, לא רק המשטרה, השותף שלך,
העורך דין שלך ונציג מהבנק. אני בא לאסוף אותך מחר אחר הצהרים״.
״טוב שיבואו נסגור את כל העניינים״, אמר משה, ״לאחר מכן לא רוצה לראות אותם״.
״טוב אני אבוא מחר לאסוף אותך, כמה שעות קודם, נסדר אותך קצת.
מזל שאין לך מראה במערה המסריחה שלך, אם אתה היית רואה את עצמך, אתה נראה כמונביא מהתנ"ך.
כמו איזה גורו מהודו, חתיכת מפגר״.
״אתה פשוט מקנא על החופש שיש לי״.
״איזה חופש, אתה משרת של העזים, טוב שאתה ואברהים מצאתם אחד את השני.
שניכם דפוקים, תואר במדעי המדינה, הייתה לו משרה במשרד החוץ והוא ויתר.
אם אבא שלי היה חי , הוא היה מרביץ לו עם חגורה, אני הולך״.
ישראל הלך לכוון הרכב והמשיך לקלל אותם בקול רם.
אברהים פנה למשה, ״הוא אוהב אותנו, הוא פשוט פלח, כל החיים עבד בשדות.
אין לו את המילים להביע את רגשותיו״.
שניהם פרצו בצחוק, ישראל קלל אותם מבעד לחלון הרכב, ״שמעתי אתכם.
תלכו שניכם לכל הרוחות, דפוקים״.
אלון