הסוד של מרים חלק א

הטלפון הסלולארי צלצל, הוא הסתכל על המסך, שיחה לא מזוהה.
אני שונא שיחות לא מזוהות, אף פעם לא יוצא מהם דבר טוב.
שלח צליל תפוס, אם הם רוצים אותי שיתקשרו שנית.
לא עברה דקה והטלפון שוב צלצל, אין ברירה צריך לענות.
״שלום משה, חשבתי שאתה מתחמק ממני, מדבר יוסי מהבנק״.
״כן, יוסי איך אני יכול לעזור לך״.
״שוב אתה חורג מהמסגרת, אתה חייב לבוא לסניף לסדר את העניין״.
"טוב, אני אבוא מחר אחרי הצהרים״.
״אני רושם, אם לא תגיע, אני מתחיל להחזיר תשלומים״.
״אל תדאג, אני אגיע מחר, להתראות״.
לקח את הטלפון וזרק אותו על הכורסא, ידעתי שאני לא צריך לענות.
נמאס לי, אני עובד כמו חמור מבוקר עד ערב ורק מתדרדר מיום ליום.
בא לי לברוח למקום אחר, להתנתק מהטירוף.
בעצם למה לא, אין לי אף אחד, נמאס לי לעבוד בשביל כולם, אני פורש.
מצידי הם יכולים להגיד שיצאתי מדעתי, אני לא שם זין.
אמצא מקום מבודד בחיק הטבע, עשית את זה פעם שהייתי צעיר ונהניתי.
התחיל לארוז ציוד, מחבת, סיר קטן, קומקום קטן, אוהל.
כמה מיכלים ריקים של מתקן השתייה, מזון יבש אני אקנה בדרך.
אני יודע לאן אני הולך, אני קצת בורגני, מקום קרוב עם הרבה מים.
ואדי פצאל, זכר את המקום מהמילואים, יש הרבה מערות ליד המעין.
אבחר לי מערה ואתנחל בה, חוץ מזה יש לי חבר במושב פצאל.
אני יכול להשאיר את הרכב אצלו בחצר.
הוא הופיע בשעות הבוקר בביתו של ישראל במושב פצאל.
לאחר הפגישה החמה סיפר לישראל את תוכניתו.
ישראל הגיב בצחוק. ״אתה דפוק, חשבתי שהתבגרת, מה זה השטויות האלה.
עברו הימים שההינו צעירים ופרועים״.
״ישראל אני רציני, נמאס לי מהעולם הדפוק הזה, אני רוצה לברוח״.
ישראל הסתכל עליו וראה שהוא רציני. ״תוך לילה אחד אתה חוזר עם הזנב בן הרגלים״.
״נחיה ונראה, תעשה לי טובה תכניס את הרכב שלי למחסן שלך ותסיע אותי לוואדי״.
״בסדר אתה קצת מטורלל, אני אסיע אותך, אבל מחר בבוקר, היום אתה ישן אצלי״.
הם ישבו על המרפסת ואכלו, קינחו את הארוחה בבקבוק בירה.
״משה, מה אתה מתכוון לעשות״.
״חשבתי לקנות כמה עיזים מהבדואים ולעשות גבינות״.
״על כמה עיזים חשבת״.
״אני יודע, נתחיל מעשר עיזים וזכר אחד״.
״תשמע מחר אני שולח אליך את העובד שלי אברהים, יש לו עיזים, אל תקנה
מאף אחד אחר, הבדואים ידפקו אותך, ימכרו לך עיזים זקנות וחולות".
למחרת בבוקר ישראל הסיע אותו למעין, ״על איזה מערה חשבת, כדי שאדע מאיפה
לאסוף את הגויה שלך״.
״אתה זוכר שעלינו לשם במילואים, יש שם חצר אבנים מסביב למערה והפתח שלה מוסתר״.
״אני זוכר את המערה, הבדואים היו ישנים בה כאשר היו יוצאים למרעה עם העדרים.
היום הם אינטליגנטים, ישנים בבית עם מזגן, אתה דפוק״.
״יאללה, תרד ממני, תראה אתה עוד תרצה להצטרף אלי״.
״אני לא מוותר על מיזוג אויר וסדינים קרירים, אני הולך, אבוא לבקר״.
הוא נותר לבד, מה עושים עכשיו, צריך עצים למדורה.
ירד לכוון קידוח פצאל שלוש ומצא ערימה גדולה של קרשי בניין.
חברת מקורות בנתה גדר חדשה מסביב לקידוח, בחלק התחתון של הגדר
יצקו חומה קטנה של בטון, כנראה הקבלן התעצל לאסוף את הקרשים והשליך
אותם לוואדי. הזבל של אחרים הופך לאוצר שלי.
במשך כמה שעות העלה את הקרשים למערה, כל פעם כמה חתיכות שיכל לסחוב.
הוא שמע שקוראים לו, ״משה, מוסא, איפה אתה״.
יצא מפתח המערה, "בוא אברהים, אני למעלה".
אברהים הוליך את העזים לכוון המערה. ״אינת מגנון״, אמר לו בערבית. ״אתה משוגע״.
"תודה, גם אני אוהב אותך, אני רואה שישראל דיבר איתך, כמה אני חייב לך".
אני לא מדבר עם משוגעים, אני אסתדר עם ישראל. קח”, מסר לידו גלבייה.
"תחליף בגדים, הפקחים של רשות שמורות הטבע יסלקו אותך, תתלבש כמו בדואי.
איתנו הם לא מתעסקים״.
״מה הוראות ההפעלה של העזים״, שאל אותו וחיוך על פניו.
בתחילה אברהים לא הבין את השאלה, ״הוראות הפעלה, למה אתה מתכוון״.
״איך מטפלים בהם״. אמר לו משה.
אברהים התפתל מצחוק, ״הוראות הפעלה, יעני כמו האייפון ארבע שלי״.
״יש לך אייפון ארבע, השמים נפלו לרועה עיזים בדואי יש אייפון ארבע".
״בטח מה חשבת, השנה אני משדרג לחמש. מה אני יעשה בזמן שאני עם העדר במרעה,
אני שומע שירים ביוטיוב, אום כולתום, פרוז, אפילו זוהר ארגוב.
הוראות הפעלה פשוטות, תיקח אותם למרעה כל יום, מים ושאין עשבים תביא להם קש.
אתה צריך לחלוב אותם כל יום בבוקר ובערב, מחר אני אביא לך כלים לעשות גבינה
ואלמד אותך איך להכין אותה, אתה יודע לנגן"?.
״כן, מוסיקה זה המקצוע שלי, אבל מה זה קשור"?.
״העזים שלי אוהבות מוסיקה , אני מנגן להם בחליל כל יום״.
״אין לי שום כלי נגינה״.
אברהים הוציא מהגלבייה שלו חליל מקנה סוף, ״קח את זה, אני אכין לי חדש מחר.
אתה תהיה חבר טוב שלי, ננגן ביחד כל יום״.
משה לקח את החליל וניסה לנגן, עד מהרה הצליח להשתלט על החליל, ניגן קטע משיר שהלחין.
״יפה, יפה״, אמר, ״זה טוב לתל אביב, מחר אני אלמד אותך את המוסיקה של אלוהים״.
״מה היא המוסיקה של אלוהים״, שאל משה בסקרנות.
"תקשיב רגע בשקט, אתה שומע את הרוח הנושבת על הסלעים והעצים, את המים
שזורמים בתעלה ליד המעין, זאת המוסיקה של אלוהים, תן לי רגע את החליל ואנגן לך".
אברהים לקח את החליל וניגן בעבורו, משה עצם את עיניו והקשיב בשקיקה.
כאשר סיים אמר לו משה, "נפלא הצלחתי לשמוע את הרוח ואת המים.
תחזיר לי את החליל, אני אראה לך מה אני עושה עם המנגינה שלך״.
משה לקח את החליל וניגן וריאציות על בסיס הלחן של אברהים.
אברהים ישב מהופנט והקשיב, לאחר שמשה סיים לנגן, מחה לו כפיים.
״רוח אללה יוצאת מהחליל כאשר אתה מנגן. אתה תהיה חבר טוב שלי״.
״טוב אברהים״, אמר לו משה, ״אני צריך לדעת עוד דברים"?.
אברהים בחן את המערה, "יש לך עוד הרבה ללמוד, כמה דברים שתעשה היום.
איפה חשבת לבנות את המדורה״.

אלון