הסוד- פרק 3

לאחר שעה וחצי של מכות מידי אימה והמשרתים חסרי האונים, שכבה רייסי על הריצפה ובהתה בתיקרה. ״אני חייבת לברוח, אני לא מסוגלת להישאר פה יותר!״ חשבה לעצמה רייסי. כשלפתע נשמע קול מבעד לדלת. ״אנחנו חייבים לזוז, ג׳ורג׳! עוד מעט 4 וצריך להיות שם כבר! אנחנו לא רוצים לאחר!״ נשמע קולה של לינדה. ״אני לא מבין למה אנחנו הולכים לשם בכלל! בערב אנחנו צריכים להיות במסיבה של דנינקר, אנחנו לא נספיק להגיע!״ ענה לה ג׳ורג׳. ״אנחנו הולכים כי אם לא נלך ידברו עלינו , תמיד מרכלים על מי שלא נמצא״ קראה לינדה מהמסדרון. ״בסדר! בסדר! אני כבר בא!״ צעק ג׳ורג׳ מהחדר. הם יצאו מהבית אחרי חצי שעה ורעיון עלה במוחה של רייסי. ״אני אקח את השמיכה רק אחר כך, כי אולי כשהם יחזרו הבייתה הם יחפשו משהו ויראו שהיא חסרה. ואז אני אתגנב למטבח ואקח משהו לאכול ולשתות״ היא חשבה לעצמה.
לינדה וג׳ורג׳ חזרו הביתה והלכו למסיבה אחרי 20 דקות. ״עכשיו זה הזמן״ רייסי החליטה והתחילה להתגנב לחדר ההורים. היא חיטטה בכמה מגירות ולא מצאה כלום. היא עברה ארונות ומדפים אבל לא היה אפילו לא רמז לשמיכה שלה או לסתם שמיכה קטנה. רייסי עברה על כל המקומות שאפשר לחטט בהם בחדר חוץ משידת מגירות אחת. היא פתחה את המגירה הראשונה והיו שם השמיכה שלה ועוד כמה בגדים, אבל מה שמשך את תשומת ליבה היה צרור מפתחות כסופים שנח בפינת המגירה. ״הם במילא לא כאן״ ניסתה רייסי לשכנע את עצמה. ״לא יזיק אם אני רק אבדוק למה משמשים המפתחות״. היא הכניסה את אחד המפתחות למגירה השניה אבל הוא לא התאים. היא ניסתה את כל המפתחות עד שהגיעה לנכון, המנעול השמיע טאק חזק כאילו הרבה זמן לא פתחו אותו ואלבום תמונות התגלה לעיניה של רייסי. היא פתחה את הספר וראתה את הוריה עומדים מחובקים ומחייכים, חיוך טוב ונחמד, לא כמו החיוכים שרייסי הכירה. היא המשיכה לדפדף בספר ולפתע ראתה מעטפה ורודה ויפה, עם ריח של סיגליות. על המעטפה היה כתוב באותיות זהב: ׳לרייסי מאימא <3׳ רייסי כל כך הופתעה לנוכח הלב שצויר ליד הכיתוב. אבל פתאום היא האמינה בזה שההורים שלה באמת אוהבים אותה, או לפחות אהבו, מה כל כך לא טוב בה שהם כל כך שונאים אותה?? אבל אין לה ברירה, היא לא יכולה להישאר. רייסי לקחה את המעטפה והשמיכה ונעלה את המגירה. היא התחמקה מהמשרתים ששוטטו במסדרונות הארמון ולבסוף הגיעה למטבח. היא אפילו לא הספיקה להוציא פרוסת לחם מהארון ותכף באה אליה אחת המשרתות. ״אסור לך להיות כאן!״ היא קראה ברוגז ״המלכה אסרה זאת עלייך ואת חייבת לציית לה!!״ לפתע הופיעה משרתת שנייה והראשונה קראה אליה ״נו, מרגרט, תרביצי לה! אלו הן ההוראות!״ צעקה הראשונה. ״כן, בטח, מיד״ מלמלה המשרתת ששמה כנראה מרגרט והחלה להרביץ לרייסי מכות חלשות בגב. ״זה אולי לא כל כך כאב לה אבל לא נורא, לפעמים החושים שלנו סוחפים אותנו למקומות אסורים כשחסרים לנו דברים״ לעגה הראשונה.
רק כשרייסי כבר הייתה בחוץ היא שמה לב לפרוסת לחם שדחפה לחולצתה מרגרט כשהכתה אותה בגב. ״תמיד אזכור אותך״ לחשה רייסי לתוך הפרוסה ונרדמה במקום.