הנקמה-פרק 2

אני לא מצליח לישון. אני פשוט מתהפך במיטה עם כאב ראש מטורף שאי אפשר להעבירו.
נעצרתי. הסתכלתי על השעה: 02:14 בלילה. יום שבת היום, אין לימודים.

כעבור 8 שעות:

קמתי עכשיו. השעה עשר בבוקר. בשביל נער בן 16 כמוני זו שעה מוקדמת להתעורר בה.
הנחתי את רגליי על הרצפה הקרה ונעמדתי, בדרכי אל הסלון. התיישבתי על הספה הישנה בצבע הלבן, וחשבתי. מתי קים תענה לי?
הלכתי לכיוון המטבח וראיתי את הפתק שאמא השאירה לי על השולחן.
אני גר בביתי רק עם אימי, אבי נטש אותנו כשהייתי בן חצי שנה ונהרג על ידי פורצים לאחר שנתיים. היא כתבה לי שהשאירה אוכל במקרר והיא תחזור בסביבות אחת בצהריים.
הוצאתי ספל ישן מן המגירה כדי להכין לי קפה, עד שלפתע צלצל הטלפון הנייד שלי. החזרתי את הספל לתוך המגירה בפזיזות ורצתי לחדרי לענות לטלפון. זו הייתה קים.
"טובי?"
"כן?"
"קראתי את המכתב. אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את זה?"
"אני בטוח. נדבר בהמשך מתי זה יתקיים."
"להתראות טובי."
ניתקתי את השיחה. 3 שיחות שלא נענו ממספר חסוי. התקשרתי אל המספר.
נשמעו שני צפצופים ואז נשמע קול צרוד כועס שאומר:
"תתרחק! תתרחק או שיבוא סופך המר בטרם עת. תתרחק!"
השיחה התנתקה והטלפון שלי נכבה.
סימסתי לקים את ההודעה הזו בדיוק:
'הוא התקשר, הוא חושב שהוא חסוי אבל הוא יתגלה, יש לנו את מה שצריך כדי לחשוף אותו.'
אני לא יודע מה תהיתם לגבי קים, אבל כדי שתהיו בטוחים, אני לא מאוהב בה. קים חברתי הטובה ביותר. לא בבית הספר כמובן, שם היא באור הזרקורים ביחד עם כל החבורה של הילדים המקובלים, מעמידה פנים שהיא לא מכירה אותי או אכפת לה ממני.
עוד הודעה שקיבלתי מהטלפון היא מאריק, "חברי הטוב ביותר" בשטח בית הספר.
הוא כתב לי: 'תסתובב'. הסתובבתי.
זה הכל קרה בשניות, האיש שהיה לבוש בשחור, האגרוף שהוא הכניס לי לפרצוף, וזה שמצאתי את עצמי קשור הפוך בתוך ארון הבגדים שלי, כשאני שומע קולות של דיבורים מבחוץ. לא הצלחתי להבין על מה האנשים מדברים, בגלל שדלת הארון שלי הייתה סגורה.
אך לא לעוד הרבה זמן. דלת הארון נפתחה וראיתי מולי את…

המשך יבוא