הנפילים -פרק1- (סיפור חדש!)

"הנפילים הם גזע קסום שתפקידו על העולם מפני הרוע והאפלה. ישנם אויבים רבים לנפילים, רבים מאוד. יש רוע רב שצריך לעמוד מולו. להגן מפניו-" "להגן על פני מי מפניו?" שאלתי מבולבלת לגמרי. הביאו אותי לאיזה מקום שאין לי מושג אפילו איך להתחיל לתאר אותו. "- על בני האנוש כמובן.-" "אבל אני בת אנוש"
טענתי בעיקשות. "- את לא, את נפילה. תני לי להסביר. אני אתן לך לשאול שאלות אבל תני לי להסביר" הוא אמר בחיוך חם. לא העזתי להמרות את פיו. יש בו מין עוצמה כל כך מוחשית, שאני מתפלאה שאי אפשר לראות סביבו הילה.
"כמו שאמרתי קודם, הנפילים- זאת אומרת אנחנו- מחוייבים לשמור על גזע בני האנוש מהרוע שמאיים לטרוף אותם כמו כלום. לפני המון זמן היו נפילים שחשבו שעולם הנפילים והקסם אכזרי וקשה מידיי עבוד ילדיהם הקטנים ועברו לחיות במחיצת בני האנוש. גם משם יכלו לעשות את עבודתם. המסדר הגיע איתם להסדר שכאשר ילדיהם יגיעו לבגרות- גיל 16, הם יעברו להתחנך וללמוד בספרטאק- את יכולה לקרוא לזה בית ספר לנפילים, או משהו כזה. ההסדר הזה עבד במשך זמן רב אבל העולם האנושי התקדם והשתכלל ונהיה מפתה יותר ויותר. תנאי החיים שם טובים ואחרי תקופה התחילו לרדת למחתרת והיעלם נפילים רבים. אחרי הכל יש סיכון רב בלהיות נפיל, כל החיים אתה נלחם ותוקף כדיי להגן על משהו שלא בהכרח קשור אליך במיוחד. הנפילים לא רצו את הגורל הזה לילדיהם. אז הם החביאו אותם בעולם בני האנוש."
"החביאו אותם מפני מי?" קטעתי אותו. שוב. פשוט אין לי מספיק משמעת לסתום את הפה. הוא הבין, וחייך אלי והמביך את דיבורו.
"מפני המסדר כמובן, המסדר היה לוקח אותם לספרטאק ומאמן אותם בהגיעם לגיל 16 כפי שהזכרתי קודם חביבתי. זוהי מחוייבות עמוקה, המון מתים, המון פצועים, המון מקוללים. ההורים לא רצו חיים כאלה לילדיהם רק כי זהו גורלם. עד היום יש המון נפילים שמסתובבים בין בני האדם. יש גם כאלה שלא יודעים מה הם באמת. כמו שאת לא ידעת עד היום" הוא קרץ אליי " המסדר עכשיו מחפש את כולם. את הצעירים שולחים לספרטאק.-"
"מה לומדים שם?" שאלתי בסקרנות.
"על הנפילים. ההיסטוריה, היכולות, התכונות, השוני, הסכנות, מהו העולם האמיתי, והכי חשוב- איך לשרוד. איך להילחם, איך להתגונן וכ'ו. אני לא רוצה לגלות לך הכל. תישארי סקרנית וצמאה ללמידה."
"יהיה שם מדעים? כי אני ממש שונאת מדעים!"
הוא צחק צחוק מתגלגל. "מדעים דווקא יהיה, אבל אני חושב שאת דווקא תאהבי את השיעור הזה. זה יהיה שונה לגמרי ממה שלמדת עד כה, אני מבטיח." הוא עשה הפסקה קטנה והמשיך.
"בסיום ההכשרה והלמידה כל נפיל מתמחה במשהו ואליו הוא הופך. לדוגמה, יש נפילים שחזקים בקסם- הם הופכים למכשפים, יש מרפאים. יש גם שליחים ודיפלומטים. יש כימאים, אסטרונומים ומלמדים- מורים. שתפקידם להעביר את הידע והנסיון לדור הבא. את תלמדי את כל המקצועות ובשנתך האחרונה תעשי התמחות במקצוע שתבחרי.
יש נפילים שלומדים מגיל 6, יש להם קצת יותר נסיון-" "קצת?!???!? יש להם פור של עשר שנים ממני!" התחלתי להיכנס לפאניקה. "- אל תדאגי, יצוותו אלייך מישהו ותיק, הוא יעזור לך. חוץ מזה נפילים משלימים פער מהר. אבל זה בסדר זה יתחלק פחות או יותר חצי חצי. חצי חדשים וחצי ותיקים."
"אני מקווה שהותיקים לא יהיו סנובים.." אמרתי בהיסח דעת והסמקתי. אני לא יכולה להגיד דברים כאלה לידו..
"טוב אני חושב שפחות או יותר סיימתי את ההסבר המייגע, שאלות?" הוא חיוך בחיבה.
"מייגע? זה היה מעניין רצח מה יש לך?…אופס, לא התכוונתי…זאת אומרת..-" "זה בסדר, אני שמח שזה 'עניין אותך רצח' " הוא אמר בחיוך. וואי אני כל כך חסרת טאקט..
"יש שאלות?" הוא חזר.
"אממ…כן יש, מהם בעצם הרוע והאפלה? במה אנחנו נלחמים?" שאלתי בסקרנות.
"שאלה מצויינת, מצויינת. ככה, הם בעצם מכשפים אפלים ורבי עוצמה, יש גם שדים ומפלצות נוראיות. יש גם נפילים שעברו לצד האפל. הכי מסוכנים הם המכשפים והנפילים. אחרי זה השדים ובסוף המפלצות. המפלצות חזקות נורא אבל הן טיפשות. קל לתמרן אותן. עוד שאלות?"
"כן-" חייכתי חיוך מבוייש והמשכתי."- מהם הנפילים? איך נוצרנו? באנו ביחד עם אדם וחווה-"
"שאלה מעולה, סליחה שאני קוטע אותך. אני חושב שהבנתי את נושא השאלה-" הנהנתי "- שאלה מעולה דרך אגב. אנחנו הנפילים צאצאים של המלאך גבריאל. כמו שאמרתי בהתחלה, לא נוצרנו סתם. זו לא הייתה טעות. יש המאמינים ששום דבר לא קורה בטעות. זה הכל גורל. גורלך היה להשתייך למיננו לא סתם. הסיבה כנראה תתגלה בהמשך. סטינו שוב מהנושא, אני מתנצל. עוד שאלות?" הוא שאל, כמעט בציפייה.
"לא, נגמרו לי. לאיפה אני הולכת עכשיו?"
"כרגע שאלת-" הוא אמר בעיניים צוחקות "-רנה תנחה אותך, היה שלום. תזכרי- כל שאלה שרובצת בליבך, אל תהססי לפנות אליי חביבתי. אני אהיה פה, זהו משרדי. תהני לך בספרטאק." הוא חייך ואני קמתי מהכורסה היוקרתית והנוחה להפליא (נוחה מידיי, לא רציתי לקום). "תודה רבה".
החזקתי באחת מדלתות העץ הממורק של המשרד הרחב, ויצאתי.
באמצע היציאה נעצרתי והסתובבתי לאחור, התבוננתי בנפיל הקשיש עם הזקן הצחור והמבריק שהגיע עד מותניו והבטתי בעיניו התכולות והצלולות. לדעתי שוחחתי עם הבן אדם (או הנפיל לצורך העניין) החכם ביותר בחיי.
"תגיד, מי אתה בעצם?"
-המשך יבוא-
תגיבו 3>